ה"ת 13325-12-24

תקציר

בית המשפט דחה את הבקשה שהגיש המבקש, אשר טען לזכות ברכושו של המשיב 1. המבקשת, שלא הייתה לה זכות קניינית, לא הצליחה להוכיח כי תביעתה מהווה זכות "מעין קניינית". תחת זאת, הזכות בה החזיקה היא זכות מחייבת, שכן היא נבעה מהסכם המזכה אותה בתשלום מהמשיב 1. זכות זו נעדרה קשר ישיר לנכס ספציפי כלשהו ולא פעלה כנגד צדדים שלישיים. יתר על כן, היא לא הייתה "זכות מכרעת" משום שלא נקבעה בהליך משפטי. למרות שהמבקשת טענה כי עמדה בהתחייבויותיה על פי ההסכם, לא הובאה כל ראיה לכך, והיא אף לא הגישה תביעת חוב במסגרת הליכי חדלות הפירעון נגד המשיב 1. לפיכך, לא התקיים התנאי הראשון לגבירת האינטרס הציבורי בחילוט רכושו של המשיב. בנוסף, המבקשת לא נפלה קורבן לעבירה כלשהי, ולא היו "טעמים מיוחדים" המצדיקים את תעדוף תביעתה. זכותו של המבקש, בהיותה זכות מחייבת בלבד, אינה יכולה לגבור על האינטרס הציבורי בחילוט רכושו של המשיב 1.