בר"ע 67178-05-18

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף, המתמקד בעקרונות משפטיים וחידושים, על בסיס הנתונים שסופקו: **ניתוח משפטי - בקשת רשות ערעור 67178-05-18 יעקב אדר נ' המוסד לביטוח לאומי** **מבוא** החלטה זו של בית הדין הארצי לעבודה עוסקת בבקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי, אשר דחה ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים. המחלוקת המרכזית סובבת סביב קביעת שיעור הנכות הרפואית של המבקש, הקשר הסיבתי בין הפגיעה לעבודתו, והתאמת סעיפי הליקוי הרלוונטיים. **רקע עובדתי** המבקש, יליד 1949, עבד כאיש אחזקה. המוסד לביטוח לאומי הכיר בפגיעתו מיום 13.10.15 כתאונת עבודה מכוח עילת המיקרוטראומה, ופירט כי מדובר בקרע שלם בסופרספינטוס בכתף ימין וקרע חלקי בסופרספינטוס בכתף שמאל. הוועדה הרפואית לעררים קבעה למבקש נכות יציבה בשיעור 9.75%, אך קבעה כי רק שליש מאחוזי הנכות נובעים מעבודתו, ושני שלישים נובעים משינויים ניווניים על רקע גילו. **עקרונות משפטיים וחידושים** 1. **החובה לקיים פסק דין מחזיר:** * **עקרון משפטי:** בית הדין הארצי מדגיש את הלכת היסוד לפיה כאשר עניינו של מבוטח מוחזר לוועדה רפואית על פי פסק דין, על הוועדה למלא במדויק אחר הוראותיו. (סעיף 14 להחלטה, תוך ציטוט דב"ע (ארצי) נא/29-01). * **יישום במקרה זה:** פסק הדין המחזיר בבית הדין האזורי קבע מספר דרישות: (א) לאפשר למבקש להשמיע ולהעלות את טיעוניו, (ב) לשקול יישום סעיף 42, (ג) לתת החלטה מפורטת ומנומקת, גם לעניין ניכוי מצב קודם (או כפי שבית הדין מבהיר בהמשך - קביעה רפואית איזה חלק מהנכות נובע מהעבודה). * **קיום החובות:** בית הדין הארצי סבור כי הוועדה קיימה את החובה לאפשר למבקש להשמיע את טיעוניו (סעיף 15). כמו כן, היא שקלה את יישום סעיף 42 ופירטה את נימוקיה לבחירה בסעיף 41 (סעיף 16). 2. **התאמת סעיפי ליקוי (סעיף 41 מול סעיף 42):** * **הטיעון המשפטי של המבקש:** המבקש טען כי סעיף 42(1)ד, הקובע נכות בגין "פציעת שרירי הכתף", הוא הסעיף המתאים, במיוחד לאור העובדה שפקיד התביעות הכיר בפגימות. הוא טען כי הוועדה הבחינה באופן שגוי בין אירוע טראומתי למיקרוטראומה, והתעלמה מהגדרת המיקרוטראומה. לפי עקרון הסעיף המיטיב, יש להחיל את הסעיף הרלוונטי המיטיב עם המבוטח. * **עמדת הוועדה ובית הדין האזורי:** הוועדה קבעה כי סעיף 42 מתאים יותר לאירוע טראומתי חד, בעוד סעיף 41 (העוסק במגבלות תנועת הכתף) מתאים יותר לנזק בגידים המסובבים של הכתף, כפי שמופיע במקרה זה. הוועדה אף ציינה כי מומחה מטעם המבקש (ד"ר שזר) השתמש אף הוא בסעיף 41. בית הדין האזורי קיבל גישה זו, וקבע שהתאמת סעיפי הליקוי היא סמכותה הבלעדית של הוועדה. * **הבחנה בין סוגי נזקים:** ההחלטה מדגישה את ההבחנה בין נזק הנובע מ"פציעה חדה" או "אירוע חריף" (מתאים יותר לסעיף 42) לבין נזק הנובע משחיקה הדרגתית, שינויים ניווניים או עומס מצטבר (כפי שמופיע במקרה זה, המתאים יותר לסעיף 41). * **חידוש/הבהרה:** ההחלטה מבהירה, בניגוד לפרשנות המבקש, כי הוועדה לא קיזזה מצב קודם מכוח סעיף 42, אלא מכוח סעיף 41 (סעיף 16). כמו כן, ההתייחסות לעובדה שגם מומחה מטעם המבקש השתמש בסעיף 41 מחזקת את עמדת הוועדה. 3. **קביעת הקשר הסיבתי ו"ניכוי מצב קודם":** * **הבעיה המשפטית:** לאחר קביעת שיעור הנכות הרפואית, יש לקבוע איזה חלק ממנה נובע מתאונת העבודה. במקרה זה, הוועדה קבעה כי רק שליש מהנכות נובע מהעבודה, ושני שלישים משינויים ניווניים הקשורים לגיל. * **הנימוק של הוועדה:** הוועדה ביססה את קביעתה על ספרות רפואית המצביעה על כך שרוב הקרעים בגידי הכתף הם תוצאה של שחיקה הדרגתית, גיל, ולעיתים קיימים גם אצל אנשים אסימפטומטיים. היא קישרה זאת לקביעת רופא המוסד (ד"ר קובץ') שקבע עבודתו של המבקש הייתה גורם תורם של 20% ומעלה. * **ביקורת בית הדין הארצי:** בית הדין הארצי, בניגוד לבית הדין האזורי, מצא כי הנימוקים של הוועדה, למרות שהיו מפורטים, היו כלליים מדי ולא התייחסו מספיק לעניינו הקונקרטי של המבקש. נטען כי הוועדה פירטה מחקרים כלליים ולא התייחסה באופן מספק לגורמי סיכון אישיים, תקופת העבודה, סוג העבודה, התנועות שביצע, והקשר הסיבתי ביניהן לליקוי. (סעיף 17). * **החידוש המשפטי:** כאן טמון חידוש משמעותי בהחלטה. בית הדין הארצי מבקש מהוועדה (או מהצדדים להסכים להחזרה) להנמק את קביעתה באופן פרטני יותר, המתייחס ל"מכלול נסיבותיו האישיות ומאפייניו הייחודיים של המבקש עצמו", ולא רק לנתונים סטטיסטיים ומחקרים כלליים. הדבר מחזק את הדרישה להתאמה אינדיבידואלית של הקביעות הרפואיות לנסיבותיו של כל מבוטח. 4. **תפקיד הנתונים הסטטיסטיים והספק:** * **טיעון המבקש:** המבקש טען כי הוועדה הסתמכה על נתונים סטטיסטיים (למשל, 50% מהאוכלוסייה בגיל 70 סובלים מקרעים בגידי השרוול המסובב ללא טראומה), מבלי לבדוק אם הוא נכלל בקבוצה זו. הוא טען כי כאשר קיים ספק, יש לפרשו לטובת המבוטח. * **ההקשר הפסיקתי:** המבקש השתית את טענתו על פסק דין בעניין רע"א 43/15 פלוני נ' קצין התגמולים. * **החלטת בית הדין הארצי:** בית הדין הארצי הכיר בבעייתיות זו בסעיף 17, שם קבע כי יש להביא בחשבון "את מכלול נסיבותיו האישיות ומאפייניו הייחודיים של המבקש בעצמו", ולא רק נתונים כלליים. הדבר מרמז כי הסתמכות גורפת על סטטיסטיקות, מבלי לבחון את התאמתן למקרה האינדיבידואלי, עלולה להיות שגויה. 5. **הבחנה בין מיקרוטראומה לתאונה טראומתית:** * **טיעון המבקש:** המבקש טען שהוועדה הבחינה באופן שגוי בין אירוע טראומתי למיקרוטראומה, תוך התעלמות מההכרה של פקיד התביעות במיקרוטראומה. * **התייחסות בית הדין:** בית הדין הארצי לא התייחס ישירות להבחנה זו, אך הדגיש כי סעיף 42 מתאים יותר לאירוע טראומתי חד, בעוד סעיף 41 מתאים יותר לנזק הדרגתי (סעיף 16). הדבר מרמז כי עצם קיום הכרה במיקרוטראומה אינו מחייב בהכרח יישום סעיף המתייחס לפציעה חדה. 6. **עקרון הסעיף המיטיב:** * **טיעון המבקש:** המבקש טען כי היה על הוועדה לקבוע את נכותו לפי סעיף 42, שהוא המיטיב עמו, בהתאם להלכה הפסוקה. * **עמדת הוועדה ובית הדין האזורי:** הוועדה ובית הדין האזורי דחו טענה זו, כפי שהוסבר בסעיף 2 לעיל, בטענה שסעיף 41 מתאים יותר לתיאור המצב הרפואי. בית הדין הארצי לא התערב במסקנה זו, אך הדגיש את הצורך בהנמקה פרטנית יותר לגבי אופן חלוקת הנכות בין גורמים. **מסקנות והמלצות** בית הדין הארצי לעבודה, באמצעות השופטת סיגל דוידוב-מוטולה, הותיר את ההחלטה להמשך בירור. הוא נתן לצדדים הזדמנות להסכים להחזרת עניינו של המבקש לוועדה לצורך שקילה חוזרת והנמקה נוספת, כפי שמפורט בסעיף 17 להחלטה. הנקודה המרכזית שבה בית הדין הארצי מצא מקום להתערבות נוגעת להיבט של "ניכוי מצב קודם" (או קביעת חלקה של העבודה בנכות), שם נדרשת הנמקה אינדיבידואלית יותר, ולא הסתמכות על מחקרים כלליים וסטטיסטיקות בלבד. ההחלטה מדגישה את חשיבות ההנמקה המפורטת והפרטנית של הוועדות הרפואיות, במיוחד כאשר מדובר בחלוקת האחריות לנכות בין תאונת עבודה לגורמים אחרים, כגון התפתחות ניוונית או גיל. הדבר מחזק את התפיסה שכל מקרה נבחן לגופו, וכי נתונים סטטיסטיים כלליים אינם יכולים להחליף בחינה מעמיקה של נסיבותיו הייחודיות של המבוטח. **סוף דבר** הבקשה נדונה כבקשת רשות ערעור, והשופטת סבורה כי קיימת עילה להחזיר את הדיון לוועדה הרפואית, לאור הצורך בהנמקה פרטנית יותר בקשר לקביעת הקשר הסיבתי בין הנכות לעבודה. הצדדים מתבקשים להודיע עמדתם בעניין זה.