עמ"נ 30397-08-13

תקציר

הערעור עוסק בשאלה האם בניין משרדים המשמש גוף המפעיל בתי עלמין פטור מארנונה לפי סעיף 5(ג)(ה)(2א) לפקודת הארנונה והארנונה הממשלתית (פיטורים), 1938, הקובע כי בתי עלמין או חלקי בתי עלמין פטורים ממסים. המערערת טוענת כי יש לראות במבנה חלק מבית העלמין, שכן פעילותו המנהלית חיונית לתפעול בית העלמין, ויש לתעדף את מטרת השימוש על פני המקום. מנגד, העירייה טוענת כי הפטור הוא תלוי מיקום, וחל רק על שטח בית הקברות עצמו ולא על בנייני משרדים במקומות אחרים. השופט פותח בסיכום טענות הצדדים ולאחר מכן מתעמק בהליך הפרשני, תוך הדגשה כי נקודת המוצא היא לשון החוק. מסקנתם היא כי פרשנותו הטבעית של החוק תומכת בעמדת העירייה כי הפטור חל רק על שטח בית הקברות הפיזי. כלים נוספים לפרשנות, כגון השוואת הוראות אחרות בפקודה ובחינת תכלית הפטור, תומכים אף הם בעמדת העירייה כי הסעיף תלוי מקום. יתר על כן, השופט מבחין בין המקרה הנוכחי לבין פסקי דין קודמים אליהם התייחס המערער, ומציין כי מקרים אלה עסקו במבנים בתוך שטח בית הקברות ובהוראות חוק שונות. לבסוף, דוחה השופטת את טענת המערערת כי דחיית פרשנותם תוביל להקמת מבנים מנהליים בתוך בתי עלמין, תוך הדגשת חוסר הסבירות לקבלת היתרים לבנייה כזו. אשר על כן, הערעור נדחה, והמערער חויב בהוצאות העירייה ובשכר טרחת עורך דין, בסך 10,000 ₪.