עת"א 46472-04-13

תקציר

העותר, שהורשע בסיוע להריגה והצתה, ביקש שחרור על תנאי על תנאי. ועדת השחרורים דחתה את הבקשה על יסוד כתב אישום שונה מזה המתוקן ששימש בגזר הדין של העותר, מה שהוביל לפגם מהותי בהחלטתה. בעוד שהעותר עמד בכל התנאים הרלוונטיים לשחרור, טעתה הוועדה בקובעתה כי פשעיו של העותר חמורים דיים כדי להצדיק דאגה לאמון הציבור ולהרתעה, כמפורט בסעיף 10(א) לחוק השחרור ממאסר. חומרת פשעיו של העותר לא הצדיקה את החלת סעיף זה, והיה על הוועדה להתמקד בסיכון להישנות. לפיכך קיבלו השופטים את העתירה, ביטלו את החלטת הוועדה והורו על שחרורו בתנאים מסוימים, לרבות השתתפות בתוכנית רש"א ומעצר בית. ההחלטה גם עיכבה את יציאתם של העותרים מישראל וחייבה את הופעתם בתחנת המשטרה אחת לשבוע.