סע"ש 49588-04-13

תקציר

התובע, עובד רשות מקומית, תבע את שני הנתבעים, שהיו אחראים עליו במועדים שונים, בגין תביעות כספיות שונות הנוגעות לתנאי העסקתו ולסיומה. הנתבע הראשון, מ.מ. דליה, העסיק את התובע בין השנים 1997-2003, והנתבע השני, מ.מ. עוספיא, העסיק אותו מאיחוד הכרמל, בשנת 2003, ועד לפיטוריו בשנת 2008. העסקתו של התובע התאפיינה בהפקרות, לרבות העסקתו הראשונית ללא צורך בתפקיד וללא מכרז, והמשך העסקתו למרות שלא עמד בתנאים להישארות עובד, לרבות השתתפות במכרז, בו לא זכה. בית המשפט קבע כי נפל פגם בקבלתו של התובע למ.מ. דליה ושכרו הופחת בשנת 2002, בעקבות ביקורת של משרד הפנים. התובע היה צריך להיות מפוטר לאחר שלא זכה במכרז בשנת 2005 אך המשיך לעבוד עד שנת 2008, אז פוטר בסופו של דבר עקב ביצועים גרועים ואי עמידה במכרזים. בית המשפט דחה את טענת התובע כי יש לחשב את שכרו ואת הפנסיה שלו על בסיס רמה גבוהה יותר מזו שקיבל בפועל, שכן דרישתו לא הייתה מוצדקת. עם זאת, בית המשפט קיבל את תביעות התובע להחזר הוצאות רכב וטלפון, ביגוד בשנת הפרישה, הודעה מוקדמת, מענק הסתגלות וכמה רכיבים הקשורים לפיטוריו. מנגד, בית המשפט דחה את התביעות לשכר בגין מספר חודשים לפני פיטוריו, דמי הבראה, פדיון חופשות, ניכויים שלא כדין, קרן השתלמות, קופת גמל ופיצוי בגין עוגמת נפש. מ.מ. דליה חויבה לשלם 60% מהסכומים שנפסקו לתובע, ומ.מ. עוספיא חויבה לשלם את 40% הנותרים. בנוסף, חויב מ.מ. עוספיא לשלם לתובע 40% מהפנסיה הנוכחית שלו ולשאת בתוצאות של שלילת קצבתו במשך שנים רבות. שני הנתבעים חויבו לשלם לתובע שכר טרחת עורך דין, בסך 10,000 ₪, בתוך 30 יום. כמו כן ניתנה לתובע גישה לכל הכספים שנצברו בקרן ההשתלמות שלו. כל צד היה אחראי לשאת בהוצאות הנוספות שלו.