ת"א 107252/00

תקציר

התובעת, חברה העוסקת בסחר ברכיבים אלקטרוניים, ייבאה מוצרים שסווגו על ידי המכס כממירים סטטיים, אשר חויבו במכס. התובעת ערערה על סיווג זה וטענה כי יש להגדיר את המוצרים כשנאים אלקטרוניים, הפטורים ממכס. התיק אוחד עם ארבע מתביעות התובע בגין דמי מכס ששולמו במועדים שונים. הצדדים הסכימו להפנות את הסכסוך לוועדת המינוח של ארגון המכס העולמי בבריסל, אשר פסקה לטובת התובע. המחלוקת שנותרה הייתה באשר לזכותו של התובע לקבל בחזרה את המכס ששולם ביתר. החוק קובע כי ניתן להחזיר מסים עקיפים ששולמו ביתר אם הנישום מבקש זאת בתוך תקופה שנקבעה ומוכיח כי הם לא הועברו לקונים. הנתבעת טענה כי התובעת לא מיצתה את ההליך המנהלי בכך שפנתה תחילה למנהל המכס. עם זאת, בית המשפט קבע כי אין מדובר בתנאי מוקדם לסמכות שיפוט, והימנעותו של התובע מכך אינה מהווה מחסום פרוצדורלי או ראייתי. בית המשפט התייחס גם להגנת גלגול המסים, המונעת מנישומים לקבל בחזרה מסים ששולמו ביתר אם העבירו את העלות ללקוחותיהם. התובעים הגישו חוות דעת מומחה לפיה הם לא גלגלו את המכס ללקוחותיהם. הנתבע בחר שלא להציג כל ראיה או לחקור את המומחה חקירה נגדית, דבר שחיזק את ממצאי המומחה. בסופו של דבר, בית המשפט פסק לטובת התובעים, וקבע כי הם לא העבירו את המכס ללקוחותיהם. הנתבע חויב להשיב לתובע את דמי המכס ששולמו, בצירוף הריבית וההוצאות הכרוכות בהתדיינות המשפטית. לתובע נפסק שכר טרחת עורך דין בסך 30,000 ₪.