ע"א 277/64

תקציר

בעניין נסים לוי נ' הסוכנות היהודית, הגישה המשיבה תביעה כספית בסך 300 ל"י כנגד המערער בבית משפט השלום, אשר הסתיימה בפסק דין נגד המערער שלא בפניו. המערער ניסה לבטל את פסק הדין, אך מאחר שתצהירו נפל, ניתנו לו עשרה ימים להגיש פסק דין נוסף. עם זאת, המערערת גם החמיצה את המועד האחרון להגשת ערעור, וביקשה ארכה. ביום הדיון בבקשה זו הושגה פשרה בין הצדדים, לפיה יקבל המערער אישור מלשכת הרווחה באילת בדבר אי יכולתו לשלם את החוב. אילו המציא תעודה זו, היה המשיב מוותר על זכויותיו על פי פסק הדין הקודם. אך אם המערער לא המציא את התעודה, יוכל המשיב לבצע את פסק הדין הקודם. המערערת לא המציאה את התעודה ומשכך החל המשיב בפעולות ביצוע. לאחר מכן ביקש המערער לבטל את פסק הדין על בסיס הפשרה, בטענה שהוא הושג בלחץ השופט. טענה זו נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי וגם בערעור שהוגש לאחר מכן לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון קבע, כי אף שהיעדר חקירתו הנגדית של המערער הוסיף משקל לטענותיו, השופט לא נדרש לקבלן כאמת, ובמקרה זה מצא אותן כבלתי אמינות. לפיכך, הערעור נדחה, והמערערת חויבה בהוצאות המשיב.