ת"א 61734-02-19

תקציר

הסכסוך בין התובע, מר חסן מריסאט, לבין הנתבע, מר סלאח מריסאט, שהם קרובי משפחה, נבע מניהול משותף של עסק תחנת דלק ובעלות משותפת על הקרקע עליה הוקם. ההתדיינות בין השניים הובילה למספר הליכים, ביניהם בע"פ 231/02 בבית המשפט המחוזי בחיפה, אשר מינה כונס נכסים זמני, עו"ד מוחמד אבו יונס, לנהל את חברת סלאמה שירותי דרכים בע"מ בבעלות משותפת של הצדדים. עו"ד אבו יונס ניהל הליך תמחור בין התובע לבין הנתבע, אשר במסגרתו רכש התובע את מניות הנתבע בחברה ובקרקע. בהסכם, שאושר על ידי בית המשפט המחוזי, נקבע כי התובעת רכשה את המניות ללא כל חוב. בהמשך לכך, אביו ואחיו של הנתבע הגישו תביעה כספית כנגד החברה והתובע (ת"א 20112-03-11), בטענה להלוואות בסך כולל של 689,346 ₪ שניתנו לחברה בעת שהנתבע ניהל אותה. בית המשפט פסק לטובת התובעים והורה לסלאמה וחסן לשלם 603,640 שקל בתוספת ריבית, הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. חסן, התובע בתביעה הנוכחית, דרש מסלאח, הנתבע, לפצות אותו במחצית הסכום, בהתאם להסכם מכירת המניות. הנתבע העלה מספר התנגדויות מקדמיות, לרבות התיישנות, שיהוי, res judicata והיעדר יריבות. עוד טען, כי אין לפתוח מחדש את הנהלת החשבונות שנערכה במסגרת ה"פ 231/02. בית המשפט דחה את ההתנגדויות המקדמיות ואף דחה את תביעת התובעת לגופה, בקובעו כי ההסכם בין הצדדים אינו מהווה בסיס לחייב את הנתבעת לשלם מחצית מהחובות לצדדים שלישיים, מה גם שבית המשפט המחוזי קבע בעבר כי התובעת רכשה את החברה על התחייבויותיה ונכסיה. בית המשפט דחה גם את הטענה לעשיית עושר ולא במשפט, שכן התובע לא הצליח להוכיח כי ההתעשרות באה על חשבונו או כי הושגה תוך הפרת זכות חוקית כלשהי. בנוסף, התביעה שכנגד שהוגשה על ידי הנתבעת, אשר טענה למרמה והצגת מצג שווא על ידי התובע בנוגע לבעלות על הקרקע, נדחתה על יסוד חוסר ראיות מספיקות. בית המשפט קבע כי חלקו של התובע נותר על כנו ולא השתנה, וכי חלה התיישנות ושיהוי ניכר בהגשת התביעה שכנגד. שני הצדדים חויבו לשאת בהוצאותיהם ובשכר טרחת עורך דין, והתביעה העיקרית והתביעה שכנגד נדחו במלואן.