בג"צ 6760/22

תקציר

פסק הדין המדובר קשור לעתירה שהגיש נאשם שהואשם בעבירות ביטחון והיה במעצר קצת פחות מ-18 חודשים ללא הכרעת דין. על פי הסעיפים הרלוונטיים בצו בדבר הוראות ביטחון, עניינו של העותר היה צריך להיות מובא בפני שופט של בית המשפט הצבאי לערעורים. השופט היה אמור להחליט אם לשחרר את הנאשמים או להאריך את מעצרם. במקרה זה האריך בית המשפט הצבאי לערעורים את מעצרו של העותר וקבע דיון בעניין. החלטה זו התקבלה לפני תום 18 החודשים למעצרו של העותר. השופטים שדנו בעתירה נחלקו בשאלה לגבי חוקיות החלטת בית המשפט הצבאי לערעורים, ובפרט בשאלה האם לבית המשפט יש סמכות להורות על הארכה זמנית של מעצרו של העותר עד לקיום דיון. השופט י' כשר סבר כי אכן נתונה לבית המשפט סמכות זו, והשווה אותה לסמכותם של בתי משפט "אזרחיים" להורות על מעצר ביניים. כשר טען כי אי הכרה בסמכות זו עלולה להביא לשחרורם של אנשים מסוכנים וכי יש לשמור סמכות זו לנסיבות חריגות. השופטת ר' רונן, אף שהסכימה עם פסק הדין, הביעה הסתייגות מהפעלת סמכות זו, והדגישה כי עליה להיות מוצא אחרון ולהשתמש בה לזמן הקצר ביותר האפשרי. רונן הדגיש גם את הצורך בזהירות ובמהירות מצד התביעה ובתי המשפט כדי להימנע משימוש בסמכות זו. בסופו של דבר הגיעו שני השופטים למסקנה כי בית המשפט הצבאי לערעורים פעל במסגרת סמכותו וכי לא נפל פגם בהחלטתו להאריך את מעצרו של העותר. העתירה נדחתה, והבקשה לצו ביניים נדחתה.