ת"א 6266/04

תקציר

השופטת החליטה כי יש לדחות את התביעה שהגישו התובעים משום שחלה עליה התיישנות. התביעה, בה נטען לטיפול רפואי רשלני מצד הנתבע שגרם להידרדרות במצבו הבריאותי של התובעת, הוגשה כ-19 שנים לאחר התרחשות המעשים והמחדלים המיוחסים לנתבע. התובעים טענו כי אין להחיל את תקופת ההתיישנות בשל מחלת הנפש של התובע והעובדה שהעובדות המהוות את עילת התביעה לא היו גלויות להם. עם זאת, השופט קבע כי אין ראיות לכך שהתובעים לא היו מסוגלים לטפל בענייניהם או שהעובדות אינן בשליטתם. השופט הדגיש כי התובעים הגישו בעבר תביעה דומה בשנת 1998, דבר המצביע על כך שהם מודעים לעובדות העומדות בבסיס עילת התביעה שלהם. זאת ועוד, השופטת ציינה כי התובעים לא נקטו זהירות סבירה בקביעת העובדות וכי מצבם הנפשי לא השפיע על מודעותם לעילת התביעה. בנוסף, מצאה השופטת כי הסברם של התובעים לאיחור בקבלת חוות דעת רפואית אינו מספק, במיוחד בהתחשב בכך שחוות הדעת המוקדמות יותר שהתקבלו בלשכה לסיוע משפטי לא תמכו בטענותיהם. בסופו של דבר, השופט הגיע למסקנה כי התביעה הוגשה הרבה מעבר לתקופת ההתיישנות החלה והורה לתובעים לכסות את הוצאות הנתבע.