ת"א 40008-02-18

תקציר

רשות המסים של מדינת ישראל ערערה על החלטת ערכאה נמוכה יותר שלא לחייב את חברת מראאב חסן בניה ומסחר בע"מ להמציא ערבות להוצאות בתביעה שהגישה מראאב נגד חברת מקורות, שביצעה עבודות בשטחה. בית המשפט העליון פסק לטובת רשות המסים. בית המשפט קבע, כי בהתאם לסעיף 353א לחוק החברות, ככלל יש לחייב חברה בע"מ המגישה תביעה להעמיד ערבות להוצאות הנתבע, אלא אם כן החברה תוכיח כי הנסיבות אינן מצדיקות דרישה זו או כי היא יכולה לשאת בהוצאות הנתבע אם האחרון יזכה בתביעה. בית המשפט מצא כי מראב לא עמדה בנטל המוטל עליה בגין אף אחד מהחריגים הללו. סיכויי ההצלחה של טענת מראב אמנם לא היו אפסיים, אך הם לא היו כה גבוהים כדי להצדיק סטייה מן הכלל. יתר על כן, בית המשפט לא שוכנע כי מראעב יכול לשאת בהוצאותיה של מקורות, וקבע כי המסמכים הכספיים שהגישה מראאב אינם מספיקים כדי לבסס זאת. עם זאת, בית המשפט מצא גם כי סכום הערבות המבוקש של מקורות אינו מידתי. לפיכך חייב בית המשפט את מרא"ב להעמיד ערבות בסך 10,000 שקל, שמצאה לנכון לכסות את הוצאותיה של מקורות, תוך התחשבות בסיכויי ההצלחה של ההליך. ההחלטה מפרטת את שלושת השיקולים העיקריים שעל בתי המשפט לאזן בבואם לקבוע את גובה הערבות להוצאות: הבטחת תשלום הוצאות הנתבע, הרתעה מפני הגשת תביעות סרק והגנה על זכות הגישה של התובע לערכאות.