עב"ל 50811-12-15

תקציר

הערעור נסב על השאלה האם יש להכיר בפציעתו של המערער כתוצאה מפיצוץ רכב בדרכו לעבודה כפגיעה בעבודה, ולפיכך יש לפצותה. בית המשפט דחה את הערעור. בית המשפט קבע כי טענת המערער כי הפיצוץ היווה מפגע אקראי בכביש אינה משכנעת. הנסיבות – המטען הוצמד לרכבו של המערער, ובנו יצא מהרכב ערב הפיצוץ – מצביעות על כך שהפיגוע היה מתוכנן, והמערער היה היעד המיועד. מאחר שהפיצוץ אירע בעת שהמערער היה בדרכו לעבודה, היה עליו נטל ההוכחה להוכיח כי לא מדובר בתקיפה אישית, אך הוא לא עשה כן. גם טענתו כי מדובר במקרה של טעות בזיהוי, בדומה למקרה קודם (סילאווי), לא הייתה משכנעת, שכן לא היו ראיות המצביעות על כך שהפצצה לא כוונה אליו. בסך הכל, הראיות מצביעות על כך שהפיצוץ היה אישי, ולכן לא היה פגיעה בעבודה. לפיכך, הערעור נדחה ללא צו להוצאות.