ת"א 46340-09-17

תקציר

התובע, בנק, הפעיל סניף בנכס שהושכר מהנתבע למשך שמונה שנים. הבנק הודיע לנתבעת על כוונתו לפנות את הנכס 16 חודשים לפני תום תקופת השכירות. הנתבעת הסכימה לאפשר לבנק לבצע סאבלט בנכס ולמצוא שוכר חלופי, בכפוף לאישורה, בעוד הבנק ימשיך לבצע תשלומים בהתאם להסכם השכירות. עם זאת, במקביל חיפש הנתבע שוכר חדש מבלי ליידע את הבנק. הבנק טען כי הנתבעת פעלה בחוסר תום לב, סיכלה את ניסיונותיה למצוא שוכר חלופי, ולבסוף חתמה על חוזה שכירות עם גורם אחר מבלי ליידע את הבנק. הנתבע טען כי הבנק הפר באופן יסודי את הסכם השכירות בכך שפינה את הנכס מוקדם ומבלי למצוא שוכר חלופי. בית המשפט קבע כי הודעת הבנק על חופשה וההסכם שבא בעקבותיה בין הצדדים מבטלים את טענת ההפרה היסודית. עוד נמצא כי הנתבעת לא פעלה בחוסר תום לב במהלך החיפוש אחר שוכר חלופי, שכן מעשיה לא היו מכוונים ושירתו את האינטרסים של הבנק. עם זאת, בית המשפט קבע כי מרגע שהנתבעת מצאה שוכרת חדשה, היה עליה להודיע על כך לבנק. לפיכך חויבה הנתבעת להשיב לבנק את דמי השכירות, דמי הניהול והארנונה מיום חתימת חוזה השכירות החדש ועד תום תקופת השכירות של הבנק. בנוסף, דחה בית המשפט את תביעת הנתבעת לסך של 50,000 ₪ בגין פירוק מדרגות, שכן היא התעקשה למצוא שוכר לשתי קומות הנכס. התביעה התקבלה בחלקה, והנתבע חויב לשלם לבנק 324,620 ₪, בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 30,000 ₪.