ע"א 1109/05

תקציר

המערער, חבר קיבוץ שער העמקים, ערער על החלטת בית משפט השלום שדחה את תביעתו לפיצויים נגד הקיבוץ והמבטחת שלו, בגין תאונת עבודה שנגרמה לו לכאורה בעת שעבד בדיג של הקיבוץ. המערער טען כי בעת פריקת שקי המספוא לדגים חש כאב חד בגבו, וכתוצאה מכך סבל מפריצת דיסק. בית משפט קמא דחה את התביעה, בקובעו כי המערער לא הוכיח, ברמה הנדרשת, את התרחשות התאונה. בית המשפט קבע, כי עדותו של המערער, שאוששה רק על ידי אשתו, היא עדות יחידה לפי ס' 54 לפקודת הראיות, ולפיכך אין בה עילה מספקת לבסס פסק דין לטובתו. יתר על כן, גם אם התאונה הוכחה, מצא בית המשפט כי המערערת, שמילאה תפקיד ניהולי בענף הדיג, היא האחראית הבלעדית לתאונה. המערער ערער על החלטה זו, וטען כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא קיבל את גרסתו לאירועים, וכי הקיבוץ אחראי לתאונה בשל אי העמדת משאבים וכוח אדם מספיקים, וכן בשל הנהגת שיטת עבודה לא בטיחותית. עוד טען המערער כי נגרם לו נזק ראייתי בשל אי רישום נאות של פרטי התאונה על ידי הקיבוץ. בית המשפט העליון דחה את הערעור בקובעו כי קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא מבוססות היטב ואין מקום להתערב. בית המשפט הסכים עם הערכאה הנמוכה יותר, כי אין די בראיות המערער להוכחת התאונה, וכי מעשיו שלו ניתקו כל קשר סיבתי בין התנהלות הקיבוץ לבין הנזק הנטען לו. יתר על כן, בית המשפט מצא כי למערער לא נגרם נזק ראייתי, שכן הוא יכול היה להציג ראיות נוספות לתמיכה בטענתו, ולא עשה כן. לפיכך נדחה הערעור, והמערערת חויבה לשלם את הוצאות המשיבים.