בג"צ 4405/06

תקציר

העותרים, בעלי מסעדה, ביקשו מבית המשפט להורות על העמדתם לדין של עובדתם, יוכי רחמים, ועובדים נוספים במסעדה בגין גניבה, מרמה ושיבוש הליכי משפט. הבעלים הגישו ראיות, ובהן הקלטה קולית של הודאתו של רחמים בפני חוקר פרטי, דו"ח של משרד רואי חשבון ודו"חות של רואה חשבון, כדי לתמוך בטענותיהם. המשטרה פתחה בחקירה בעקבות תלונת הבעלים, אך בהמשך סגרה את התיק מחוסר ראיות. הבעלים ערערו, אך פרקליטות מחוז דרום אישרה את ההחלטה. גם המשנה לפרקליט המדינה דחה את הערר, בנימוק של חוסר ודאות לגבי מי מהעובדים היו מעורבים בגניבות והיעדר ראיות מספיקות לביסוס כתב אישום. לאחר מכן הגישו הבעלים עתירה נגד החלטת המשנה לפרקליט המדינה בעניין רחמים, תוך הדגשת קיומן של ראיות לכאורה והאינטרס הציבורי בהעמדתה לדין. עם זאת, המשיבים, המייצגים את רשויות התביעה, טענו כי דבריה של רחמים בפני החוקר הפרטי חזרו בהם וכי חלקה בגניבות היה מינורי. הם גם הדגישו כי הבעלים עצמם ביקשו שלא להעמיד לדין את רחמים. בית המשפט, בהסכמת המשיבים, דחה את העתירה, בנימוק של היקפה המצומצם של הביקורת השיפוטית במקרים אלה וסבירות החלטות רשויות התביעה. בית המשפט הדגיש את היעדרם של המשיבים הרלוונטיים ואת הבחינה המדוקדקת של הראיות על ידי המשיבים.