עפ"ג 44644-01-23

תקציר

המערער, תושב הרשות הפלסטינית, הורשע בשורה של עבירות של גניבת רכב בישראל, שהייה שלא כדין, הפרעה לשוטר ומספר עבירות הקשורות לנהיגה. חרף הודאתו, טען המערער כי עונשו מופרז, תוך ציון מצבו הבריאותי והמשפחתי, ובפרט מצבו הרפואי של בנו. עם זאת, בית המשפט דחה את הערעור, תוך שהוא מדגיש את האופי השיטתי והמתוכנן של העבירות, את עברו בעבירות דומות ואת הפרתו החוזרת ונשנית של עונשי מאסר על תנאי. במהלך חודש גנב המערער שלושה רכבי סיטרואן, נמלט ממאמצי המשטרה ללכוד אותו והתנגד באגרסיביות למעצר. המערער, שהורשע בעבר בעבירות דומות, ריצה עונשי מאסר בפועל ונגזרו עליו עונשי מאסר על תנאי, דבר המדגיש את אופיו הרצידיביסטי ואת חוסר ההרתעה שלו על פי חוק. בית המשפט הדגיש את ההשפעה החברתית והכלכלית החמורה של גניבות כלי רכב, במיוחד כאשר כלי רכב מועברים לעתים קרובות לשטחים הפלסטיניים, מה שגורם לתלונות נוספות לבעלים ולמדינה. בהתחשב בחומרת העבירה ובהשלכותיה, גזר בית המשפט עונש מצטבר של 66 חודשים ושבועיים מאסר בפועל, הכולל עונשי מאסר על תנאי בסך 12 חודשים רצופים. בנוסף, הוא כלל קנסות, התחייבות להימנע מעבירות עתידיות, פיצוי למתלוננים ופסילה מלהחזיק רישיון נהיגה. פסק הדין הדגיש את הצורך בענישה מחמירה כדי להרתיע מפני עבירות דומות, בהתאם לתקדימים משפטיים הנותנים עדיפות לגמול והרתעה בגין עבירות גניבת רכב, במיוחד לעבריינים ללא רישיון נהיגה בתוקף וכניסות בלתי חוקיות חוזרות לישראל. בית המשפט לא מצא טעם משכנע לשנות את העונש, בהתחשב בעברו הפלילי של המערער ובסכנה הפוטנציאלית לשלום הציבור, ומכאן שהוא דוחה את הערעור על הסף.