סע"ש 19227-02-18

תקציר

התובע, פועל בניין במקור מהשטחים, תבע את מעסיקו בגין תביעות פיצויים שונות הנובעות מהעסקתו. הסוגיה המרכזית במקרה זה הייתה קביעת שכרו בפועל של התובע, שכן תלושי השכר שהוצאו לא שיקפו את המציאות. בית המשפט קיבל את טענת התובע כי שכרו היומי נטו עמד על 420 ₪. הנתבע לא הביא הוכחות לתנאי ההעסקה או דוחות נוכחות, אשר פעלו נגדו. בית הדין בחן מרכיבים שונים של התביעה, לרבות דמי סוציאליות, דמי נסיעה ושכירות, תנאי פיטורים, טענות לאפליה והתעללות, דמי אש"ל, חופשה שנתית, דמי הבראה, דמי חגים ודמי ביגוד. נמצא כי הנתבעת לא מסרה לתובע הודעה בכתב על תנאי העסקתו, ותלושי השכר לא שיקפו את מספר ימי העבודה או השכר בפועל. יתר על כן, הנתבע לא הביא כל ראיה התומכת בטענותיו לקיזוז כנגד התובע. כתוצאה מכך, פסק בית המשפט לטובת התובע והורה לנתבע לשלם 99,077 ₪, שכללו תביעות פיצויים שונות, שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט. סכום זה חושב על בסיס השכר היומי המקובל בסך 420 ₪ וימי העבודה, ההפרשות הסוציאליות ושאר הקצבאות להן היה זכאי התובע. תביעות הנתבעת להחזר נדחו מחוסר ראיות. השופט גם מתח ביקורת על עורך דינו של הנתבע על התנהגות לא מכבדת ושפה כלפי עורך דינו של התובע. לשני הצדדים הייתה זכות לערער על ההחלטה בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום.