ה"פ 55555-03-20

תקציר

בית המשפט מקבל את טענת הנתבעים והמדינה כי הסעד העיקרי המבוקש במקרה זה – רכישה כפויה של מניות התובע בחברה – צריך להיחשב כתביעה לסכום כספי, ועל כן על התובע לשלם אגרה התואמת את שווי תביעתם. זאת, בהתבסס על פסיקות בית המשפט העליון מהעת האחרונה, הקובעות כי סעדים אופרטיביים, ולא הצהרתיים, ניתנים לביטוי כלכלי, וכי המבחן המרכזי לסיווג הוא האם מתן הסעד יביא לסיומו של הסכסוך או יחייב פעולה נוספת מצד התובע. מאחר שהסעד המבוקש על ידי התובע, אם יתקבל, יוביל לפתרון הסכסוך ללא הליכים נוספים, יש לסווגו כתביעה לסכום כסף קצוב. עוד קובע בית המשפט כי טענת התובעים כי אין ביכולתם לאמוד את שווי מניותיהם לצורך תשלום שכר טרחה אינה נתמכת בראיות ואינה סבירה, וכי בידיהם מסמכים מספיקים כדי לאפשר אומדן. לפיכך, התובע מחויב להעריך את שווי מניותיהם ולשלם את האגרה המתאימה. בנוסף, בית המשפט קובע כי יש לשלם את האגרה במלואה, כאשר מחציתה תשולם בתוך 21 יום מיום מתן פסק הדין, ואינה מותנית בקבלת הערכת מומחה כפי שביקש התובע. התובע אחראי גם להוצאות המדינה, הנקבעות על סך של 2,500 ₪. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ומייצג את ההחלטה על שכר הטרחה המגיע בגין הצהרת הפתיחה; בית המשפט מציין כי יתייחס להוצאות הנתבעים במועד מאוחר יותר.