ת"א 733/96

תקציר

התובעים, אלמנתו וילדיו של דייג שנפטר, תבעו את הנתבעים בגין מותו של מפרנס המשפחה בתאונת דיג. בית המשפט קיבל את טענת התובעים כי הנתבעים אשמים בתאונה ופסק לטובתם. פסק הדין דן בחישובי הפיצויים מסוגים שונים המגיעים לתובעים כתלויים וכיורשי המנוח. לצורך חישוב הפסד השכר השתמש בית המשפט בשכר הממוצע במשק, שעמד על 5,804 ש"ח נטו, כבסיס, בהתחשב בהיותו עצמאי של המנוח ובאופי החריג של הכנסתו. שכרה של האלמנה נקבע על 5,638 שקל נטו. הפיצוי בגין אובדן מזונות המנוח חושב בשיטת "הידיים", הקובעת את ההפסד החודשי על פני שבע תקופות המתאימות לשינויים בנסיבות התלויים. בית המשפט פסק 200,000 ₪ כפיצוי על אובדן שירותיו של האב, והכיר בתרומתו המשמעותית לגידול ילדיו ולניהול משק הבית, נוכח שעות העבודה הגמישות שלו. הוצאות הקבורה והלוויה, המוערכות בכ-10,000 ₪, נפסקו לתובעים, וכן 400,000 ₪ בגין נזקים לא ממוניים, לרבות כאב וסבל וקיצור תוחלת החיים. תביעת העיזבון בגין הפסד השתכרות עד לפרישתו של המנוח חושבה באותה שיטת "ידיים" כמו הפסד המזונות, והתובעים זכו בסכום הגבוה יותר בין העיזבון לתביעות התלות. השופטת לא פסקה פיצויים עונשיים, שכן לא מדובר בנזק מכוון, אלא ברשלנות מצד הנתבעים, שגם לה תרמה רשלנותו של המנוח עצמו. סכום הפיצוי נותר לקביעת הצדדים בתוך 30 יום, על סמך הנתונים המנחים שנמסרו בפסק הדין. הנתבעים חויבו לשלם את הוצאות המשפט בפועל של התובעים, בתוספת 20% שכר טרחת עורך דין. בנוסף, הונחו הנתבעים להכין חוות דעת אקטוארית מעודכנת לקביעה מדויקת של ניכוי קצבאות המוסד לביטוח לאומי שקיבלו התובעים.