רע"א 1048/19

תקציר

במקרה הנבחן הגיע בית המשפט למסקנה כי יש לדחות את הבקשה להגשת ראיות נוספות לאחר שלב ההוכחות. ההחלטה הונחה על ידי העיקרון לפיו איחור בהגשת ראיות אינו רצוי בדרך כלל, שכן הוא פוגע בזכויות הצד שכנגד ובניהול תקין של ההליך, כפי שהודגש במקרים קודמים כמו ע"א 2715/13 חוסיין נ' מינהל מקרקעי ישראל. שיקול הדעת להתיר הגשות כאלה נתון לערכאה הפרוצדורלית, וערכאות ערעור מתערבות רק בנסיבות חריגות שבהן החלטה נראית בלתי סבירה או בלתי צודקת. במקרה זה, בית המשפט בחן ביסודיות את טענות המבקש אל מול קריטריונים כגון רלוונטיות הראיות, עיתוי וידיעה מוקדמת של המבקש על הראיות. נקבע כי הראיות המבוקשות אינן מרכזיות בליבת המחלוקת אלא קשורות למהימנותו של המשיב, ובכך אינן משפיעות באופן מהותי על עיקרי ההתדיינות. המבקשת לא הסבירה את התמהמהותה בחיפוש ראיה זו, על אף שהייתה מודעת למשמעותה הפוטנציאלית זמן רב לפני כן. לפיכך, הצגת הראיות בשלב מאוחר זה לא תהיה מוצדקת. לפיכך, הבקשה נדחתה, תוך שמירה על הכללים הפרוצדורליים. בית המשפט ציין גם את ההשוואה להחלטה מנוגדת קודמת בערעור אזרחי 3189/19 גולן נ' ורבר אך לא מצא כאן בסיס לסטייה. מאחר שלא נדרשה תגובה מצד המשיב, לא חויבו בהוצאות. ההחלטה ניתנה ביום 16.6.2019.