ע"א 335/59

תקציר

פסק הדין בעניין שאול רחאני נ' יעקב צדקי ואח' נסוב סביב סכסוך בין שני נערים, שאול רחני ויעקב צדקי, שהיו מעורבים בתקרית יידוי אבנים בבית הספר המקצועי שלהם, שבעקבותיה נפצע צדקי בעינו. המחלוקת המרכזית הייתה האם מעשהו של רחאני מהווה רשלנות או תקיפה, ולפיכך מי אשם בפגיעה. בית המשפט המחוזי פסק תחילה לטובת צדקי, והורה לרחאני לשלם לו פיצויים בגובה ארבעים אחוזים מהסכום המשוער. שני הצדדים ערערו לבית המשפט העליון. השופט כהן נתן את פסק הדין, דחה את ערעורו של רחאני ואישר את החלטת בית המשפט המחוזי. בפסק דינו של השופט כהן הודגש כי טענתו המשפטית של התובע, אשר הגדירה את פעולת הנתבע כרשלנות, אינה שוללת את האפשרות לפרש אותה כתקיפה. השופט הסביר כי כל עוד העובדות הנטענות מגלות עילת תביעה, התובע זכאי לסעד גם אם טענתו המשפטית שגויה. בנוסף, פסק הדין דן במושג volenti non fit injuria (קבלה מרצון של סיכון), והבהיר כי ידיעת הסיכון אינה מעידה בהכרח על הסכמה לו. כהן ג' הרחיב על ההבחנה בין ידיעה להסכמה, וקבע כי זו יכולה להיות משתמעת וכי על הנתבע מוטל הנטל להוכיח כי התובע קיבל על עצמו את הסיכון מרצון. השופט התייחס גם לסעיף 55ב(2)(א) לפקודת הנזיקין האזרחיים, המקנה לבתי המשפט סמכות לזכות או להפחית פיצויים שישולמו על ידי נתבע אם התנהגותו של התובע גרמה לנתבע לטעות. רחאני טען כי פעולת זריקת האבן הראשונה על ידי צדקי מהווה התנהגות כזו, אך כהן ג' חלק על כך. לטענתם, חובת הזהירות של רחאני כלפי צדקי נותרה בעינה, והאופן שבו השליך את האבן לאחור הצביע על חוסר זהירות. לפיכך ייחס השופט שישים אחוזים מהאחריות לרהני וארבעים אחוזים לצדקי. כמו כן, פסק הדין התייחס להערכת הנזקים, ובפרט לאובדן כושר ההשתכרות, שהיה מאתגר בשל גילו הצעיר של צדקי בעת התאונה. השופט כהן קבע כי מאחר שלא ניתן לבצע חישוב מדויק, בצדק נקט השופט באומדן כללי המבוסס על הראיות הקיימות, לרבות עדויות רפואיות. השופט הגיע למסקנה כי הערכת הנזק של בית המשפט המחוזי, שהיטיבה עם צדקי, הייתה סבירה נוכח היעדר ראיות סותרות מצד ההגנה. בסופו של דבר, דחה בית המשפט העליון את ערעורו של רחאני, אישר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי וסירב להורות על הוצאות, בהתחשב בנסיבות המיוחדות של המקרה.