ת"ד 8468-02-11

תקציר

הנאשם הורשע בהפרת שתי תקנות תעבורה בישראל. העבירה הראשונה הייתה גרימת תאונה שבה נגרם לאדם חבלה ונזק לרכוש, בניגוד לסעיף 38(3) ולתקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה. העבירה השנייה הייתה נסיעה משמאל לקו הפרדה רציף, בניגוד לתקנה 36ג לתקנות התעבורה. הפציעות שנגרמו לקורבן היו חמורות, לרבות שברים מרובים ופגיעות מוחיות, שהצריכו אשפוז ממושך וגרמו לנזקים פיזיים ונפשיים בלתי הפיכים. לאחר ששקל את נסיבות התאונה, השלכותיה החמורות ונסיבותיו האישיות של הנאשם, גזר השופט על הנאשם שמונה חודשי מאסר בפועל, שבע שנות פסילה מלהחזיק רישיון נהיגה ו-12 חודשי מאסר על תנאי. עונש זה היה מוצדק בשל רמת הרשלנות הגבוהה והצורך בהרתעה בתאונות דרכים. כמו כן הורה השופט לעיין במסמכיו הרפואיים של הנאשם על מנת להבטיח טיפול הולם במהלך מאסרו, בהתחשב בעברו הנפשי. עונש המאסר יעוכב ב-45 יום, בתנאי שהנאשם יחתום על התחייבות שלא לעזוב את הארץ וימצא צד שלישי ערב.