ע"מ 41641-01-14

תקציר

יורשיו של בעל עסק ביקשו לקזז את הפסדי העסק שנגרמו לאמו המנוחה כנגד מס שבח הנובע ממכירת הבניין בו התנהל העסק, אותו ירשו ממנה. הבניין נמכר זמן קצר לאחר מות הבעלים. רשות המסים סירבה לאפשר את הקיזוז, בטענה שהזכות לקיזוז הפסדים היא אישית ואינה עוברת בירושה. בית המשפט הסכים עם עמדת רשות המסים. בית המשפט קבע כי פקודת מס הכנסה אינה קובעת ירושת הפסדים. מנגנון קיזוז ההפסדים נועד לחשב את הכנסתו החייבת של האדם שבידיו נוצרו ההפסדים. לא הייתה הצדקה, מבחינת תכליתו של מנגנון קיזוז ההפסדים, לאפשר ירושת הפסדים. עצם הירושה לא מילאה את הפרמטרים לחריגה מהעיקרון לפיו הפסדים הם אישיים ונעלמים עם מותו של האדם. בית המשפט הדגיש כי ההפסדים שנגרמו לאדם משקפים מצב חשבונאי ואינם קשורים לפעילות כלכלית או נכס ספציפי כלשהו. הפסדים צמודים לנישום מסוים ונועדו להבטיח הטלת מס ריאלי על עושרו הריאלי לאורך זמן. הם אינם מלווים את הפעילות הכלכלית עצמה או את הנכסים המשמשים בה. לפיכך, הפסדים עסקיים אינם עוברים בירושה יחד עם הנכסים ששימשו לניהולם, וירושת נכסים אלה על ידי היורשים אינה מזכה אותם בגישה להפסדי המנוח. בית המשפט דחה את טענות המערערים, לרבות הטענה כי ירושה היא מעשה לא רצוני, עקרון ההדדיות ו"קליטת" הפסדים על ידי היורשים. בית המשפט מצא טענות אלה בלתי משכנעות וקבע כי ירושת ההפסדים אינה מוצדקת מבחינת תכליות הוראות קיזוז ההפסד. לפיכך, הערעור נדחה, והמערערים חויבו לשלם סכום מתון של הוצאות משפט לרשות המסים.