ע"מ 1005/12

תקציר

נטען כי המשיב עבר במחסום, פגע בחיילים ופצע קשה אחד מהם, ולאחר מכן נסע במהירות מופרזת מבלי לעצור. בהתבסס על הראיות שהוצגו בבית המשפט, ובעיקר הודעותיו של המשיב עצמו במשטרה וסרטון אבטחה של האירוע, הגיע השופט למסקנה כי מעשיו של המשיב לא נבעו מרשלנות או מבהלה, אלא ממעשה אלימות מכוון. השופט הדגיש את אדישותו של המשיב לסיכון חיי החיילים ואת נחישותו להימלט מהמקום, גם לאחר שפגע בחיילים, דבר שהצביע על סכנה ממשית וחשש ממשי להימלט מן הדין. חשש זה התעצם נוכח העובדה שהמשיב מתגורר באזור בו יכולת האכיפה מוגבלת. השופט הזכיר גם פסיקות קודמות במקרים דומים, אשר תמכו בהחלטה לעצור את המשיב בשל המסוכנות הנשקפת ממנו לציבור והסיכון להימלט מן הדין. משכך, החליט בית המשפט לקבל את הערעור ולהורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים.