ת"א 16922-06-21

תקציר

התובע, שהיה מעורב בתאונת אופנוע בה הנתבע לא נתן לו זכות קדימה, תבע פיצויים בגין נזקי גוף. המל"ל הכיר בנכות הצמיתה של התובעת בשיעור של 10% בגין הגבלת תנועה מותנית ו-5% בגין הגבלת תנועה צווארית. עם זאת, בקשת הנתבעת להביא ראיות סותרות הביאה למינויו של ד"ר נחמיה בלומברג כעד מומחה אשר העיד כי נכותה הצמיתה של התובעת הייתה בשיעור של 5% בלבד בשל תפקוד מוגבל של AMS מותני. בית המשפט קיבל את חוות דעתו של המומחה על פני חוות הדעת של המל"ל, מה גם שממצאי המומחה נתמכו בחקירה מקיפה. בגין הפסדי שכר בעבר ביקש התובע 119,625 ₪, אך בית המשפט פסק לו 43,500 ₪ מאחר שהתובע לא הביא ראיות מספיקות לכך שהירידה בהכנסתו הייתה תוצאה ישירה של התאונה ולא ממגפת הקורונה. כמו כן נפסקו לתובע 10,000 ₪ בגין הוצאות רפואיות, נסיעות וסיוע לצד שלישי, בעבר ובעתיד. הפסדי השכר העתידיים נקבעו על 83,000 ₪, בהתחשב בגילו, משלח ידו ונכותו. סך הפיצויים שנפסקו עמד על 136,500 שקל, בניכוי ניכויי המל"ל, כך שהיתרה נותרה 36,781 שקל. כמו כן חויב הנתבע לשלם 710 ₪ הוצאות משפט, 1,250 ₪ עבור מחצית משכר טרחת עדות המומחה ו-15.34% שכר טרחת עורך דין. הוכרה זכות הערעור כדין, ופסק הדין נשלח לייצוג משפטי של הצדדים.