סע"ש 6355-10-19

תקציר

התובע, מבקש מקלט מסודן, תבע מספר נתבעים בגין זכויות עבודה שלטענתו מגיעות לו במהלך עבודתו בפינוי אשפה בתחומי עיריית ראשון לציון. הנתבעים כללו את העירייה, שתי חברות שסיפקו שירותי פינוי אשפה לעירייה במועדים שונים, המנכ"ל שלהן ובעל המניות באחת החברות. בית המשפט קבע כי מעסיקיו של התובע היו שתי חברות השירותים, מיטב פרויקטים ולאחר מכן מיטב תברואה, וכי הנתבעות האחרות לא היו מעסיקיו המשותפים. נפסק כי מיטב תברואה אחראית לתשלום זכויותיו של התובע במשך כל תקופת העסקתו, שכן לא הוכחה "חשבון סופי" עם מעברו ממיטב פרויקטים למיטב תברואה. עוד קבע בית המשפט כי יש לבחון את זכויותיו של התובע על פי הדין הכללי ולא על פי צווי הארכה כלשהם, כפי שנטען על ידי התובע. השופטים קיבלו את תביעתו של התובע בחלקה והורו למיטב תברואה לשלם לו 16,415 שקל, כולל פיצוי בגין אי הודעה לעובד, שכר שלא שולם, פדיון חופשה שנתית ודמי חגים. כמו כן חויבה החברה לבצע הפקדה רטרואקטיבית בסך 13,218 ₪ לפנסיה של התובע, במידת האפשר. אם לא, סכום זה ישולם ישירות לתובע. התביעה נגד הנתבעים האחרים נדחתה. גם תביעת התובעת נגד בעל המניות במיטב פרויקטים, בגין הרמת מסך ההתאגדות, נדחתה, שכן בית המשפט לא מצא הצדקה לצעד חריג זה. הסכום שנפסק לתובע היה אמור לשאת הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. בקשת התובעת לפיצוי בגין אי המצאת תלושי שכר, עבודה בשעות נוספות, דמי הבראה, קרן השתלמות והלנת שכר נדחתה. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו, והתובע חויב לשלם לנתבעים את הוצאות הנתבעים, בסך 12,000 ₪, בתוך 30 יום.