ע"נ 49942-08-20

תקציר

פסק הדין הנדון קשור לערעור שנדון בבקשת המערער לפיצויים לפי חוק הנכות (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959, בעקבות בעיות נפשיות שחווה המערער לאחר שחרורו מצה"ל. הערעור מבקש לבטל החלטה קודמת שעניינה את בקשתו של המערער להקלה בתנאי השירות בשל נסיבות משפחתיות, ובפרט בכל הנוגע לבריאותו הנפשית של אביו של המערער. המערערת ביקשה לשרת קרוב לבית כדי לסייע לאביהם. ההחלטה הקודמת, שלא הוגש עליה ערר באותה עת, דחתה את בקשת המערער. הערעור הנוכחי מנסה לטעון כי ההחלטה הקודמת הייתה שגויה בהתבסס על ראיות חדשות. המערערים הגישו חוות דעת רפואית של פרופ' קנובלר לתמיכה בטענתם. עם זאת, בית המשפט מצא כי בחוות דעתו של פרופ' קנובלר לא הוצגו מסקנות עובדתיות או רפואיות חדשות שלא נשקלו כבר בהחלטה הקודמת. מתיקו הרפואי של המערער ומתצהיר שהוגש בשנת 2014 לא עולה כי המערערים ביקשו לשרת בביתם בשל חשש שבריאותו הנפשית של אביהם תהווה גורם סיכון עבורם. יתר על כן, החומר שהוגש לא ביסס די הצורך קשר בין מחלתו של המערער לבין תנאי הלחץ שחווה במהלך השירות הצבאי. משכך, קבע בית המשפט כי חוות דעתו של עורך הדין אינה מהווה "ראיה חדשה" כהגדרתה בסעיף 35 לחוק הנכות, ואין לקבל את הערעור. ההחלטה התקבלה על סמך הראיות הקיימות, וההחלטה הקודמת עמדה בעינה. לפיכך, הערעור נדחה, ולא נפסקו הוצאות. פסק דין זה מחזק את העיקרון לפיו יש לכבד החלטות מינהליות וכי מנגנון הפתיחה מחדש של החלטות סופיות הוא אמצעי חריג שיש להפעילו במשורה.