ע"א 63003-06-21

תקציר

נראה כי פסק הדין הנדון קשור לתביעה אזרחית בה התנגד המשיב לביצוע שני שיקים בעילה של זיוף. בית משפט קמא פסק לטובת המשיב, אולם עתה הפך בית המשפט לערעורים החלטה זו ופסק לטובת המערער. החלטת ערכאת הערעור התבססה על מספר נקודות מרכזיות. ראשית, הדגיש בית המשפט את חשיבות ההכרעה במחלוקות עובדתיות וקביעת הגרסה המדויקת ביותר לאירועים. עם זאת, במקרה זה קבע בית משפט קמא כי לא מצא עדות משכנעת יותר מאחרות. ערכאת הערעור הלין על גישה זו, מה גם שבית משפט קמא קבע במקום אחר כי גרסתו של הנאשם (המערער) הותירה "רושם אמין מעט יותר". ערכאת הערעור סברה כי כאשר עומדים בפני גרסאות סותרות, על בתי המשפט להכריע על סמך נטל ההוכחה הרלוונטי. שנית, המשיבה טענה כי כתב ידה וחתימתה זויפו על גבי השיקים, אך ערכאת הערעור מצאה כי עדותה אינה עקבית וסותרת. המשיבה טענה תחילה כי שני הצ'קים זויפו, אך בהמשך הודתה כי אחד מהם - שיק 983 - נשא את כתב ידה וחתימתה. גם חוות דעת מומחה אישרה זאת. לגבי שיק 027 סירב המשיב לחתימתה, והמומחה קבע כי לא ניתן להסיק מסקנות בשל אופי החתימה. בית המשפט קבע כי חזקת התמורה הקבועה בסעיף 29(א) לפקודת השטרות חלה, והמשיב לא הצליח להפריך חזקה זו. בנוסף, הימנעותה של המשיבה מלזמן עד מפתח, פינטו - שלטענתה מילא תפקיד מרכזי בהעברת הצ'קים - פעלה נגדה. בית המשפט מתח ביקורת על המשיבה על כך שלא הציגה עדות מהותית זו וציין כי ויתור שלה החליש את עדותה שלה וחיזק את עדותה של המערערת. בית המשפט מצא גם בעיות בעמדת המשיב בעניין שיק 027. צוין כי כתב ידה של המשיבה הופיע על שני השיקים, לרבות מספר תעודת הזהות שלה על אחד מהם. בית המשפט מצא כי אין זה סביר שפרטיה יופיעו על גבי הצ'ק אלמלא היה זה ערובה. זאת ועוד, טענת המשיב כי ניתן היה לזייף את החותמת על השיק לא נתמכה בראיות כלשהן ונדחתה. בסופו של דבר, הגיע ערכאת הערעור למסקנה כי המשיבה לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה, במיוחד בהתחשב בסתירות בעדותה ובהימנעותה מלהציג ראיות מכריעות. לפיכך, הערר התקבל, ההתנגדות נדחתה, והמערערת זכאית להמשיך בהליכי ההוצאה לפועל. המשיב חויב לשלם את הוצאות הערעור והערבות שהופקדה על ידי המערער תוחזר לו.