רע"פ 7572/12

תקציר

בית המשפט הגיע למסקנה כי אין עילה מוצדקת למתן רשות ערעור נוספת במקרה זה, תוך שמירה על העיקרון הקבוע לפיו ערעור שלישי מוצדק רק במצבים חריגים שיש בהם עניין ציבורי משמעותי או שאלות משפטיות מהותיות מעבר לעניינם האישי של הצדדים. עניינו של המבקש לא עמד באמות מידה אלה, שכן הוא לא העלה סוגיה עקרונית ולא הצדקה לערער מטעמי צדק או חשש לעיוות דין. המבקש הורשע בעבירת סמים חמורה ולא שיתף פעולה עם שירות המבחן, אלא רק כאשר סבר כי הדבר עשוי להקל בעונשו. בהתחשב בעברו הפלילי ונסיבותיו האישיות, בית המשפט לא מצא את העונש חמור באופן בלתי מידתי. באשר לתיקון 113 לחוק העונשין טען המבקש כי הוא מעדיף שיקום על פני שלום הציבור והרתעה, אך בית המשפט ציין כי פרשנות זו אינה מדויקת. התיקון מאפשר חריגה מהעונש המקובל אם השיקום סביר, אך אינו מחייב את השיקום לגבור על שיקולים אחרים כמו ביטחון הציבור. מאחר שהתיקון נכנס לתוקף לאחר מתן גזר דינו של המבקש, הוא לא היה ישים, וגם אם כן, הוראותיו היו נתונות לשיקול דעת. משכך, נדחתה בקשת רשות הערעור, והמבקש נדרש להתחיל לרצות את עונשו כפי שהוחלט בעבר.