ת"א 41226-07-17

תקציר

בית המשפט מצא כי הנתבע, שהעסיק את התובע כעוזר גנן, כשל בחובת הזהירות שלו כלפי התובע וגרם לו לנזקי גוף בתאונה שאירעה ביום 1.6.2011. התובע, שהיה אז בן 18, טען כי נפגע בעינו מאבן קטנה שעפה לתוך עינו בעת שעבד אצל הנתבעת. הנתבע הכחיש את התרחשות התאונה, כמו גם את העובדה שהעסיק את התובע ביום התאונה הנטענת. השופט בחן את חומר הראיות ומצא את גרסת התובע לאירועים משכנעת יותר. נקבע כי התובע אכן הועסק על ידי הנתבע ביום התאונה וכי הוא נפגע כמתואר. עוד קבעה השופטת כי הנתבע לא טיפל באופן סביר בתובע, שכן לא סיפק לו משקפי מגן, אותם היה אמור להרכיב במהלך עבודתו. כתוצאה מהתאונה סבל התובע מדלקת עיניים ומתהליך דלקתי, שהוביל לאשפוזו ולנכות לצמיתות. השופט קבע כי רשלנות הנתבע גרמה לנזק שנגרם לתובע. השופט פסק גם על גובה הנזק שנגרם לתובע. השופטת החליטה כי בשל נסיבות פרטניות, כגון עברו הפלילי של התובע, התנהגותו ותפקודו האקדמי, יש לסטות כלפי מטה מחזקת השכר הממוצע בגין הפסדי השתכרות בעבר ובעתיד. השופט קבע כי ההפסד ואובדן הזכויות הסוציאליות בעבר הסתכמו ב-91,236 שקל. בגין הפחתת כושר ההשתכרות העתידית פסק השופט לתובע 316,494 ₪. התנאים הסוציאליים לעתיד חושבו לפי 39,562 שקל. לא ניתן פיצוי בגין סיוע מצד שלישי שכן לא נדרש. מאחר שהתאונה הוכרה כתאונת עבודה, לא נפסקו הוצאות רפואיות. השופט פסק 55 אלף שקל בגין נזק לא ממוני. לאחר ניכוי הגמלאות שכבר קיבל התובע מהמוסד לביטוח לאומי, הסכום הכולל שנפסק לתובע היה 411,724 ₪. כמו כן הורה השופט לנתבע לשלם 96,343 ₪ עבור שכר טרחת עורך הדין של התובע, עלות תביעת התובע, ו-715 ₪ עבור שכר הטרחה הראשון.