עתפ"ב 4545-07-22

תקציר

בית המשפט החליט שלא להתערב בהחלטת בית משפט קמא לקיים צו הריסה לגדר מתכת שהוקמה שלא כדין על קרקע בבעלות המדינה בסביבה חופית מוגנת. מרבית הטענות שהציג המערער כנגד צו ההריסה כבר נדונו ונדחו על ידי בית משפט קמא, וערכאת הערעור לא מצאה עילה להתערב בממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא. לטענת בית המשפט, המערערת לא הביאה ראיות מספיקות המצדיקות את ביטול צו ההריסה מכוח שלוש העילות המנויות בסעיף 229 לחוק התכנון והבניה. אלה כוללים: להוכיח כי העבודה בוצעה כדין, כי הדרישות לצו לא מולאו או כי היה פגם חמור בצו. בית המשפט הדגיש כי הקמת גדר חדשה, לאחר הריסת גדר קודמת, מהווה בנייה בלתי חוקית הטעונה היתר בנייה. בנוסף, דחה בית המשפט את הטענה כי החלטה קודמת בדבר צו הריסה חלקי לאותה גדר יצרה מניעה למתן צו חדש, שכן המקרה הנוכחי עסק בבנייה אחרת. בית המשפט גם לא מצא כל הצדקה לטענת המערערת בדבר זכויות קניין בלתי פתורות, והדגיש את חשיבות השמירה על הסביבה החופית. לבסוף, ציין בית המשפט כי החלטת המשיבה שלא לערער על החלטה קודמת של בית משפט קמא אינה מגבילה את יכולתה לאכוף את החוק נגד בנייה בלתי חוקית. משכך, נדחה הערעור, והמערערת חויבה בהוצאות המשיב בסך 5,000 ₪.