עת"מ 26069-01-22

תקציר

בג"ץ דחה את העתירה נגד דחיית בקשת משרד הפנים לקבלת אזרחות ישראלית מכוח חוק השבות. העותר, שעבר גיור בישראל, טען כי המשרד לא נתן משקל ראוי לתעודת הגיור. עם זאת, בית המשפט קבע כי למשרד הסמכות והאחריות לבחון את כנות הגיורים כדי לוודא שחוק השבות אינו מנוצל לרעה מטעמים כלכליים. בית המשפט מצא כי החלטת המשרד הייתה סבירה, והתבססה על סתירות רבות בדברי העותר לאורך הליך הגיור והליכי האזרחות שבאו בעקבותיו. סתירות אלה נגעו למצבה המשפחתי בעת הגיור ולאורח חייה לאחר טקס הגיור. המשרד הגיע למסקנה סבירה כי סתירות אלה מעוררות חששות לגבי כנות הגיור ומצדיקות את שיקול דעתו בשלילת האזרחות. זאת ועוד, בית המשפט הדגיש כי על העותרת מוטל הנטל להוכיח את זכאותה לאזרחות וכי תעודת הגיור אינה מקימה חזקת כנות. למרות שהיו ראיות מסוימות התומכות בעמדת העותר, בית המשפט לא מצא חוסר סבירות קיצוני בהחלטת המשרד ולכן דחה את העתירה והורה לעותר לכסות את הוצאותיו המשפטיות של המשרד.