ע"פ 213/56

תקציר

פסק הדין דן בחובת פרסום תקנות מעשיות חקיקתיות ברשומות, כאמור בסעיף 17 לפקודת הפרשנות. הדבר קשור באופן ספציפי ל"חקיקת משנה", הקובעת נורמה משפטית ומשנה את הדין הקיים. סימני ההיכר של תקנות כאלה הם שהן חייבות להיות כלליות, פונות לציבור או לחלק בלתי מוגדר ממנו, ולא מכוונות לאנשים ספציפיים. הצורך בפרסום נובע מהעיקרון לפיו חזקה על אדם שהוא מכיר את החוק, מה שמבטיח שתהיה לו הזדמנות להיות מודע לחוקים מחייבים. המקרה שלפנינו עניינו בקביעה של מנהל המכס והבלו, המחייבת סימון טובין חייבים במס, שלא פורסמה ברשומות. המשיבים הואשמו במכירת טובין לא מסומנים החייבים במס, אך בית משפט השלום זיכה אותם בנימוק של היעדר פרסום. פסק דין זה נובע מערעור על זיכוי זה. בית המשפט מסכים עם קביעתם של הערכאות הנמוכות יותר, לפיה קביעת הממונה מהווה תקנה בת חקיקה, שכן היא מוסיפה חיוב ומופנית לכל מי שמייצר סחורה מסוימת. דרישת הפרסום, לפי סעיף 17, תקפה, והעדר הפרסום של הקביעה פירושו שהיא לא נכנסה לתוקף. בית המשפט מדגיש כי אי ידיעת החוק אינה הגנה, ואין בידי הממונה לשנות עיקרון זה. יתר על כן, כלליותה של הקביעה, ולא תחולתה הפרטנית, הופכת אותה לתקנה חקיקתית. התקדימים האמריקאים שעליהם הצביעה המערערת, הרואים בחקיקת משנה עניין מינהלי, מבוססים על מסגרת חוקתית הנעדרת בישראל. לפיכך, הערעור נדחה, ומאשר את הזיכוי.