ע"א 49062-08-23

תקציר

בית המשפט דחה בקשה לעכב את ביצועו של פסק דין קודם המורה על פינוי המבקשים מחלקת אדמה שבה שהו שלא כדין. המבקשים טענו כי בידיהם הסכם שכירות בעל פה מחייב המזכה אותם להישאר במקרקעין, אך בית המשפט מצא כי טענה זו, שנולדה לאחר פסק הדין המקורי, אינה מצדיקה את עיכוב הפינוי. בית המשפט ביסס את החלטתו בעיקר על כך שהמבקשים לא הוכיחו כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם. נפסק כי פינוי רכוש עסקי, במקרה זה חצר גרוטאות, אינו גורם לנזק בלתי הפיך שכן ניתן לפצות על הנזק הכספי שנגרם אם הערעור יתקבל. המבקשים לא הביאו ראיות לכך שהפינוי יגרום להם נזק בלתי הפיך, ובית המשפט הגיע למסקנה כי אין לשמור על הסטטוס קוו. יתר על כן, סיכויי ההצלחה של המבקשים בערעורם לא היו משכנעים דיים כדי להעניק עיכוב ביצוע, במיוחד בהתחשב בכך שהם תפסו את הקרקע שלא כדין במשך שנים רבות. הבקשה נדחתה, והמבקשים חויבו בתשלום שכר טרחת עורך הדין של המשיב.