ת"פ 25859-10-19

תקציר

השופט במקרה זה קבע את טווח הענישה על עבירות הנאשם של ייבוא סמים ושיבוש הליכי משפט, ולאחר מכן החליט על העונש בפועל בטווח זה. בקביעת הטווח שקל השופט את הערכים החברתיים שנפגעו מהעבירות, את מידת הפגיעה ואת מדיניות הענישה המקובלת. באישום יבוא הסמים קבע השופט כי הערך החברתי המוגן הוא בריאות הציבור ורווחתו, והפגיעה הייתה בינונית בהתחשב בכמות הגדולה של הסמים המעורבים, אם כי הם נתפסו ולא הופצו. שיבוש הליכי משפט פגע בשמירה על החוק והסדר, והשופט שקל את הנסיבות החריגות של המקרה והעריך את הנזק כגבוה. פסיקה קודמת והפרטים הספציפיים של מקרה זה הובילו את השופט לקבוע את טווח הענישה על 28 עד 40 חודשי מאסר. לאחר מכן שקל השופט אם לחרוג מתחום זה. ההגנה ביקשה חריגה מטעמים שיקומיים, אך השופט מצא כי תסקיר שירות המבחן אינו תומך בכך, אלא מתאר את גישתו של הנאשם כנוקשה וממוקדת בהשלכות עליו ועל משפחתו. השופט שקל גם את מצבו הרפואי של הנאשם, אך בסופו של דבר הלך בעקבות תקדים כשסירב לחרוג מטווח הענישה בנימוקים אלה. השופט איזן בין הסיכון לחייו של הנאשם ממאסר לבין חומרת פשעיו, וקבע כי העונש ההולם צריך להיות בטווח שנקבע מראש. בהחלטתה על העונש הספציפי בתוך הטווח, לקחה השופטת בחשבון מספר גורמים מקלים: היעדר עבר פלילי של הנאשם, גילו הצעיר, מעמד ההגירה שלו, שירותו הצבאי והודאתו. התובע ביקש עונש בקצה התחתון של הטווח, והשופט נעתר. בסופו של דבר נגזרו על הנאשם 28 חודשי מאסר, לצד מספר עונשים נוספים הכוללים מאסר על תנאי וקנס. השופט סיים את דבריו בכך שהודיע לנאשם על זכותו לערער על פסק הדין לבית המשפט העליון.