בג"צ 314/78

תקציר

על תקנות מועצת הפירות משנת 1975 ומשנת 1978 ערערו בבג"ץ עותרים שהיו משווקי שקדים. לטענתם, הכללים פסולים שכן הם יוצרים מונופול על אגודת השקד, המובילים לאפליה ולפגיעה בחופש העיסוק שלהם, ואינם סבירים. בג"ץ קבע שהכללים תקפים. בית המשפט קבע כי כוונת המחוקק מאחורי הכללים הייתה פיקוח ורישוי, אשר היו בגדר החוק. עוד נקבע כי טענת הפליה צריכה להתבסס על שיקולים פסולים למתן רשות לצד אחד וסירובה לצד אחר. יתר על כן, הכללים לא נמצאו בלתי סבירים, שכן הם היו אמצעי להשגת מטרות הפיקוח והריכוזיות בתעשיית השקדים. הכללים אמנם הגבילו את חופש העיסוק של העותרים, אך הדבר הוסמך בחוק ולא פסל אותם. לבסוף, הדרישה החוזית לשיווק נמצאה סבירה, שכן היא שירתה את התכלית לאפשר פיקוח וריכוזיות, גם אם ייתכנו דרכים אחרות להשגת אותה מטרה. השופטים הסכימו כי הכללים סבירים ודחו את העתירה, תוך שהם מורים לעותרים לשאת בהוצאות המשיבים.