ע"א 105/83

תקציר

בתיק גירושין דן בית המשפט העליון בערעור שעניינו חיובו של מערער להעביר את חלקו בדירה משותפת לילדיו, בעקבות הסכם גירושין עם המשיבה מס' 1, גרושתו. חרף טענת המערער להפרת הסכם מצד המשיב, קבע בית המשפט כי לא ניתן לבטל את התחייבותו על פי ההסכם הכולל. הסכם הגירושין, שאושר על ידי בית דין רבני, פתר סוגיות שונות, לרבות משמורת ילדים וחלוקת רכוש, והוא כלל סעיף שיפוי במידה והמשיב יגיש תביעת מזונות נגד המערערת. כאשר הילדים, המיוצגים על ידי אמם, הגישו מאוחר יותר תביעת מזונות, ביקשה המערערת שיפוי ולא ביטול העברת הדירה. בית המשפט מצא כי הוויתור של המערערת על חלקה בדירה היה חלק מהסדר רחב יותר ולא ניתן היה להפריד אותו מהוראות אחרות כמו משמורת ילדים ומזונות, שכן עניינים אלה בוצעו באופן בלתי הפיך. יתר על כן, זכויות הילדים בדירה היו זכויות צד ג', המונעות את ביטולן ללא הליכים משפטיים מתאימים הנוגעים אליהם ישירות. ניסיונו של המערער לתבוע שיפוי הצביע על רצון לדבוק בהסכם, בניגוד לטענת הביטול שלו. בית המשפט ציין כי המשיבה מס' 1 לא יכלה למנוע משפטית מהילדים לתבוע מזונות, וההסכם צפה תרחיש כזה, תוך מתן שיפוי ולא ביטול זכויות קנייניות. בסופו של דבר, דחה בית המשפט העליון את הערעור, אישר את תקינות הסכם הגירושין וחייב את המערערת בתשלום שכר טרחת משפט.