בג"צ 4044/93

תקציר

פסק הדין דחה עתירה שהגיש מר גרשון סלומון, ממייסדי תנועת נאמני הר הבית, שביקשה לאפשר את כניסתו להר הבית בתשעה באב. בעתירה נטען כי מניעת גישתו עולה כדי פגיעה קבועה בזכויותיו הבסיסיות לחופש תנועה, פולחן, ביטוי ושוויון. בית המשפט אמנם הכיר בתוקפן של זכויות העותר, אך קבע כי מימושן של זכויות אלה חייב להיכנע לעתים לטובת הכלל, במיוחד כאשר קיים איום ממשי על האינטרס הציבורי. במקרה דנן, קיבל בית המשפט את טענת המשיבים כי התרת גישתו של מר סלומון באותו יום ספציפי תגרום להסתברות גבוהה לפגיעה חמורה בשלום הציבור. דעת הרוב אישרה את עמדת המשיבים כי מעשיו של העותר בעבר, לצד אופיו הרגיש של הר הבית, מצדיקים את הסירוב, מה גם שהמשטרה לא יכלה להקדיש כוחות מספיקים כדי להגן עליו מבלי לפגוע בשלום הציבור באותו יום. עוד הדגיש בית המשפט כי המשיבים התחייבו לשקול את בקשתו לעלות בימים רגילים. סגן הנשיא לוין חלק על כך, וטען כי המדינה לא הצדיקה די הצורך את ודאות הפגיעה, וכי די היה בהגבלות המוסכמות של העותר כדי לאפשר את גישתו. גם השופט גולדברג חלק על כך, ויישר קו עם דעת המיעוט בעתירה קודמת. פסק הדין חיזק את זמניותו של הסירוב והורה לרשויות לבחון לגופו כל בקשה עתידית.