ע"א 87/62

תקציר

במקרה של יחיא בדיחי נגד שלמה בדיחי, הסכסוך המשפטי נסב סביב בעלות וזכויות תושבות על חלקת קרקע בתל אביב, שהייתה במקור בבעלות הקרן הקיימת לישראל. בתחילה התגוררו המשיב, יחד עם שני אחיו, בבית שבנו במשותף על קרקע זו. כאשר תכנן המשיב להינשא, בנה חדר נפרד על אותה חלקה. ללא ידיעתו, השיג בהמשך המערער חוזה חכירה ל-49 שנים עבור החלקה כולה, מה שהוביל לנקיטת המשיב מהחדר. בית משפט השלום דחה את תביעת המערער בקובעו כי המשיב אינו רק אורח אלא בעל זכויות שוות בנכס. בערעור הכיר בית המשפט המחוזי בקשר בין בעל רישיון לבעל רישיון והורה לבית משפט השלום לקבוע אם ניתן לבטל את הרישיון. נקבע כי הרישיון שניתן היה לכל ימי חייו של המשיב, נוכח השקעתו הכספית בבניית החדר, ולא ניתן לבטלו באופן חד צדדי על ידי המערער. בית המשפט העליון הוסיף ואישר ממצאים אלה, תוך שהוא מדגיש את תחולת דיני היושר, המונעים שלילת רישיון ללא סיבה מוצדקת ומגינים על זכותו של המשיב להתגורר ללא הגבלת זמן. הערעור ביקש לערער על מסקנות אלה אך נדחה, תוך שהוא מבצר את זכויות התושבות של המשיב תוך הדגשה כי דיני היושר תומכים בשמירת החזקה בהסכמי רישיון כאלה, במיוחד כאשר קיימים השקעות פיננסיות והסכמים מכללא. כך, פסקו בתי המשפט באופן עקבי לטובת המשיב, תמכו בזכותו הבלתי מוגבלת לזמן להתגורר בחדר והדגישו את עקרונות הסעד ההוגן בסכסוכי רכוש.