ע"א 3266/08

תקציר

במקרה שנדון בפני בית המשפט העליון, סוגיית הליבה הייתה שיעור המס החל על רווחי הון ממכירת ניירות ערך זרים המוחזקים על ידי המערערים. המערערים ערערו על החלטת בית המשפט המחוזי, אשר קבע כי יש לקבוע את שיעור המס על סמך צו מס הכנסה (שיעור המס על רווחי הון במכירת נייר ערך זר) משנת 1992 בלבד, ולא להחיל באופן מצטבר את הוראות סעיף 94ב לפקודת מס הכנסה, אשר הציע שיעור מס נמוך יותר. דעת הרוב של השופט הנדל אישרה את החלטת הערכאה הנמוכה יותר, והדגישה כי צווי המס הרלוונטיים מספקים הסדר ממצה שאינו כולל את ההוראות הכלליות של חלק ה' לפקודה, לרבות סעיף 94ב. בית המשפט מצא כי החלת שתי הטבות המס באופן מצטבר סותרת את עקרון ניטרליות המס ויוצרת תמריץ כפול בלתי מוצדק. הפרשנות לפיה התכוון המחוקק למסגרת מס אחת לניירות ערך זרים נתמכה הן בנוסחם המילולי של החוקים והן בשיקולי מדיניות המס הרחבים יותר. השופט רובינשטיין, אף שהסכים לסוגיה העיקרית, חלק על שתי נקודות פרוצדורליות, והציע כי היה על בית המשפט המחוזי לאפשר בחינה נוספת של פרשנות הצדדים לפסקי דין והסכמי מס קודמים. השופט פוגלמן צידד בשופט הנדל, ותמך בדחיית הערעור ללא בירור נוסף, והדגיש כי על הפרשנות ליישר קו עם עקרונות משפטיים מבלי ליצור יתרונות בלתי שוויוניים לנישומים. בסופו של דבר, הערעור נדחה, ואישר את תחולת צו ניירות ערך זרים בשיעור מס קבוע של 35% על רווחי הון, תוך דחיית כל הפחתה נוספת בגין רווחים הנחשבים ניתנים לחלוקה אך טרם חולקו על ידי החברה.