בר"ע 363/04

תקציר

פסק הדין מתייחס לשתי תביעות נפרדות הנוגעות לעבודות שיפוץ שבוצעו בדירת המערערת. משסירבה המערערת לשלם לקבלן המשיב את יתרת התמורה החוזית, הגיש המשיב תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות אשר הורה למערערת לשלם את יתרת הסכום בסך 5000 ₪. בהמשך לכך, הגישה המערערת תביעה נגד המשיב באותו בית משפט בגין ביצוע רשלני של עבודות השיפוץ, ותבעה פיצויים בסך 17,800 ₪. בית המשפט דחה טענה זו, תוך שהוא מצטט את פסק הדין הקודם ואת עקרון ההשתקה. המערערת, שלא הייתה מיוצגת בשני ההליכים, הגישה בקשת רשות ערעור, בטענה שכל טענה היא עצמאית ויש לבחון אותה בנפרד. המשיב טען כי המערערת פעלה בחוסר תום לב וכי פסק הדין הקודם צריך לעמוד. השופט, לאחר ששקל את הבקשה כערעור, פסק לטובת המערער, וקיבל את הטענה כי לשתי הטענות עילות תביעה שונות. השופט הדגיש כי המערער היה נאשם בהליך הראשון ואין להשתיק אותו מלהציג את טענותיו, מה גם שטענותיו בדבר הליקויים בעבודת המשיב לא הובהרו לגופו של עניין בערכאה הראשונה. עוד הסבירה השופטת כי עקרונות ההשתק – השתק עילה והשתק חברה – אינם חלים במקרה זה משום שהמערערת לא הגישה תביעה שכנגד בהליך הראשון ולא נמצאו ממצאים פוזיטיביים לגופן של טענות המערערת. בעוד השופטים הכירו במהלך האסטרטגי של המערער, הם הדגישו כי אין לקפח את המערער, כנתבע, וכי אין להחיל במקרה זה את דוקטרינת ההשתק כדי לחסום את דרכו של המערער. פסק הדין קיבל את הערעור, ביטל את פסק הדין הקודם והחזיר את הדיון לבית המשפט קמא, כאשר המשיב נדרש לכסות את הוצאות המערער.