תפ"מ 18881-11-21

תקציר

התובעים, בעלי הדירות, הגישו תביעת פינוי נגד הנתבע, השוכר שלהם, בגין דמי שכירות שלא שולמו. השוכר לא הגיב, ובית המשפט פסק לטובת התובעים והורה על פינוי הדייר. לאחר מכן עתר השוכר לביטול פסק הדין, בטענה שלא קיבל את התביעה וניסה להציג הגנה בגין אי תשלום. בית המשפט בחן את מסירת התביעה ולא מצא פגמים פרוצדורליים, תוך שהוא מאמין לעדותו של פקיד המסירה על פני הכחשת השוכר. השופט הגיע למסקנה כי התביעה נמסרה כדין. יתר על כן, בית המשפט לא מצא טעם בטענות ההגנה של השוכר, וציין את היעדר הראיות המשכנעות לתשלום דמי השכירות ואת התנהגותו המתחמקת כלפי התובעים. מאחר שלא נגרם עוול פרוצדורלי והשוכר לא הציג הגנה משכנעת, דחה השופט את העתירה לביטול פסק הדין. פסק הדין המקורי עמד בעינו, והשוכר חויב לכסות את הוצאות המשפט של התובעים. הפיקדון הוענק גם לתובעים. החלטה זו מחזקת את המגמה למנוע מהדיירים לעכב בקלות דעת את הליכי הפינוי ומדגישה את חשיבות העמידה בדרישות הפרוצדורליות.