ת"א 5523-08-18

תקציר

הנתבעים טענו כי רכשו את זכות השימוש במקרקעין שבמחלוקת בין אם באמצעות הסכם מפורש ובין אם בהסכמתה המשתמעת של התובעת. בית המשפט מצא כי טענות הנתבע סותרות ואינן עומדות בבחינה. הראיות הראו כי התובעת לא מסרה את הקרקע שבמחלוקת לידי קודמיו של הנתבע, וכי לא ניתן לראות בהחזקת הנתבע במקרקעין מורשה. בית המשפט דחה גם את טענת הנתבעת כי התובעת פיצלה את החלקה ללא ידיעתה, וקבע כי טענות הנתבעת אינן נתמכות בראיות וכי התובעת פעלה בפועל לאכיפת זכויותיה בקרקע. גם טענת האפליה, בה נטען כי התובעת אכפה באופן סלקטיבי את זכויותיה במקרקעין, נדחתה, שכן התובעת הביאה ראיות לנקיטת פעולות אכיפה כנגד נכסים סמוכים אחרים. בית המשפט קבע כי הנתבע הוא מסיג גבול והורה להם לפנות את הקרקע ולהרוס את כל המבנים שבנו בה. כמו כן חויב הנתבע לשלם לתובע דמי שימוש הולמים, בסך 275,178 ₪ כולל מע"מ, בתוך 30 יום, וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪. אם הנתבע לא יעמוד בצווי הפינוי והתשלום, יוכל התובע לאכוף את הצווים ולגבות את ההוצאות מהנתבע. לבסוף, אסר בית המשפט על הנאשמים להשתמש במקרקעין והעניק להם זכות ערעור.