פש"ר 11540-07-11

תקציר

עניינו בתביעת חוב שהגיש נושה כנגד חייב המצוי בהליכי פשיטת רגל. הנושה נפטר בטרם חלף המועד האחרון להגשת תביעות חוב, והתביעה הוגשה בסופו של דבר על ידי עיזבון הנושה כחודש לאחר מתן צו קיום הצוואה. המחלוקת העיקרית הייתה האם תביעת החוב הוגשה בתוך פרק הזמן הקבוע, או שמא השיהוי מצדיק מתן ארכה. בית המשפט פסק לטובת הנושה, וקיבל את הטענה כי אין לספור את הזמן שבין פטירת הנושה לבין מתן צו קיום הצוואה לקראת המועד האחרון. השופטת כרמי מאסק הדגישה את עקרון תום הלב והיעדר פגיעה משמעותית בנושים אחרים, והכירה בנסיבותיו המיוחדות של הנושה, לרבות התמקדותו בהסדר חוב מול רשויות המס והצורך בקבלת צו קיום צוואה. מאסק ציין גם את המרדף העקבי של הנושה אחר תביעתו נגד החייב, ואת השיהוי המינימלי בהגשה, ובסופו של דבר קבע כי תביעת החוב תקפה. ההחלטה נועדה לאזן בין האינטרסים של כל הצדדים המעורבים ומדגישה את חשיבות ההגינות ואת העובדות הספציפיות של המקרה.