ע"א 7602/09

תקציר

החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים אפשרה לבעלי מניות של חברות בפירוק להגיש תביעות כספיות נגד שני בנקים נושים, כאשר בנק אחד ערער על פסק הדין. בעלי המניות טענו כי פעולות הבנקים הובילו לקריסת החברות, וביקשו תחילה סעד הצהרתי, שנדחה בהמשך. לאחר בדיקה מחודשת ביקשו בעלי המניות רשות להגיש תביעות כספיות בשם החברות. בית המשפט החליט שבעלי המניות יכולים להגיש תביעות, בתנאי שהם מממנים את התביעות בעצמם בלבד. פסק הדין התבסס על דיונים משפטיים מורכבים בנוגע לתפקידו של המפרק בחדלות פירעון, תוך הדגשה כי זכותה של חברה לתבוע יכולה להיחשב כנכס המנוהל על ידי מפרק, אשר חייב לשים בראש סדר העדיפויות את האינטרסים של הנושים. עם זאת, בשל תביעות החוב המשמעותיות של הבנקים, התביעות המוצעות נראו בלתי מוצדקות, ולכן לא סביר שהמפרק ימשיך בהן. בית המשפט הבהיר כי בעוד שהחוק האנגלי מתיר להמחות את זכות התביעה, הנסיבות אינן תומכות בכך, שכן תביעות הבנקים מאפילות במידה רבה על תביעות פוטנציאליות של בעלי מניות. לפיכך התקבל הערעור, ובכך בוטלה החלטת בית המשפט הקודם להתיר תביעות בהובלת בעלי מניות. פסק הדין הדגיש את המתחים בין הליכי חדלות פירעון, אינטרסים של נושים ופעולות בעלי מניות, והמחיש את האילוצים המשפטיים והשיקולים הפרגמטיים בהקשרי פירוק חברות על פי הדין הישראלי.