ע"א 8128/06

תקציר

המערער ערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב שהכריז על עיקול זכויותיו הקנייניות, וטען כי הקרקע הנדונה נרכשה על ידי אביו ולא על ידו. עם זאת, בית המשפט קבע כי העדות בנוגע למעורבותו של האב אינה מהימנה בשל היעדר ראיות מספיקות והיעדר פרטים מהימנים על העסקה. בית המשפט מצא כי המערער מימן את הנכס כדי להתחמק מנושים, ובכך ביטל את הרישום על שם אשתו. המערערים טענו כי הרכישה נעשתה מכספי האב בשל כללי הקהילה המונעים את רישומו; הם סיפקו מכתב מוועד הכפר חב"ד כדי לתמוך בכך. עם זאת, טענו המשיבים כי המערער הסתיר נכסים במתכוון כדי להתחמק מתשלומי חובות, תוך הדגשת חוסר תום הלב והברחת הנכסים. בית המשפט החליט להתיר הבאת ראיות נוספות, אך בסופו של דבר מצא אותן חסרות אמינות, המשקפות כספים אפשריים שהעביר המערער באמצעות אביו. לאחר עיון נוסף קבע בית המשפט כי לפחות מחצית מהרכוש שייך למערערת, ולפיכך נתון לעיקול. הערעור התקבל בחלקו, תוך שהוא מקים זכויות בנכס תוך ציון צו להוצאות בשל התנהגותו הבלתי שוויונית של המערערת. פסק הדין נתמך בדיון רב ניואנסים על זכויות, תקדימים משפטיים ומהימנות הראיות, ובסופו של דבר הדגיש את חשיבותה של הוכחה משמעותית בקביעות משפטיות של בעלות על נכסים במסגרת הליכי חוב.