ע"א 149/63

תקציר

פסק הדין המדובר הוא פסק דין בערעור על שני פסקי דין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. פסק הדין הראשון הורה למערערים לשלם למשיב סכום כסף מכוח שישה שטרי חוב, ופסק הדין השני דחה את בקשת המערערים לבטל את פסק הדין הקודם, שניתן בהעדרם. בית המשפט המחוזי נתן למערערים רשות להתגונן מפני תביעת המשיב, בתנאי שיפקידו סכום כסף בבית המשפט, וכן התיר להם להעלות תביעה שכנגד. עם זאת, כאשר הגיע המועד לדיון במשפט, הופיע בפני בית המשפט רק בא כוחו של המשיב; בא כוחם של המערערים נעדר. כתוצאה מכך, הוציא השופט פסק דין לטובת המשיב, אותו ביקשו המערערים מבית המשפט לבטל. בקשה זו נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי. אולם בית המשפט העליון קיבל את הערעור ופסק לטובת המערערים. בית המשפט העליון קבע, כי נאשם שלא זומן כדין להתייצב לדיון בבית המשפט קמא אינו חייב להתייצב, ויש לבטל כל פסק דין שניתן בהעדרו, שכן היעדר ההזמנה פוגע בהוגנות הדיון. במקרה דנן, בעוד שבא כוח המערערים קיבל הודעה על מועד הדיון וחתם על אישור זה, מועד הדיון לא צוין. לפיכך קבע בית המשפט העליון כי יש לבטל את פסק הדין נגד המערערים. זאת ועוד, בית המשפט העליון מצא כי שגה בית המשפט המחוזי בשיקוליו באשר להשלכות דחיית תביעתם שכנגד של המערערים, וכי הסוגיה המרכזית שעמדה על הפרק היא שאלת סיכויי ההצלחה של המערערים אם פסק הדין יבוטל. הואיל והתביעה שכנגד הייתה כדין, ודחייתה חסמה תביעה חדשה מאותה עילה, מצא בית המשפט כי רשלנותם של המערערים באי התייצבותם לדיון אינה מצדיקה דחיית בקשתם לביטול פסק הדין. בסיכומו של דבר, קיבל בית המשפט העליון את הערעור, דחה את פסקי דינו של בית המשפט המחוזי והחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי לדיון נוסף. המערערים חויבו לשלם למשיב את הוצאות בקשת הביטול, שיילקחו מהערבות שהופקדה בבית המשפט העליון.