עב"ל 44172-10-12

תקציר

הערעור מתייחס לזכאות למענק עבודה מועדף לפי חוק הביטוח הלאומי. המשיב, חייל צה"ל לשעבר, עבד אצל מעסיק ישראלי בחוות פרחים בקניה ותבע את המענק עם שובו. המוסד לביטוח לאומי דחה את תביעתו, מה שהוביל אותו לתבוע בבית הדין האזורי בתל אביב, שפסק לטובתו. המכון ערער לבג"ץ בטענה כי המענק נועד לתמרץ חיילים לעבוד בישראל ולתרום לכלכלתה, מה שלא יהיה במקרה של חיילים העובדים בחו"ל. בית המשפט נעתר, קיבל את הערעור וביטל את פסק הדין של הערכאה הנמוכה יותר. לדברי השופטים, מטרת החוק היא לטפל בבעיית האבטלה בישראל באמצעות הפניית חיילים לעבודות חיוניות בתוך ישראל הסובלות ממחסור בעובדים. בית המשפט פירש את החקיקה כחלה רק על עבודה המבוצעת בישראל, ללא תחולה טריטוריאלית מחוץ למדינה. השופטים הדגישו כי מטרות החוק שלובות זו בזו, הן לשלב חיילים בשוק העבודה והן לכוון אותם למגזרים חיוניים במשק המקומי. אמנם ייתכנו מקרים חריגים בהם ניתן לשקול עבודה בחו"ל, בדומה למקרה הקודם של יונתן זמרי, שעבד על פרויקט לשיפור היחסים עם טורקיה, אך עבודתו של המשיב בקניה שירתה אך ורק את האינטרסים של מעסיקו ולא את צרכי המשק הישראלי. לפיכך, הגיע בית הדין למסקנה כי המשיבה אינה זכאית למענק העבודה המועדף, והערעור התקבל.