בד"מ 42/08

תקציר

גזר הדין זיכה את הנאשם משני אישומים הקשורים להפרת חובה אתית כלפי לקוח. האישום הראשון, המכונה "חטיפת פסק הדין", עניינו הופעתו של הנתבע בבית המשפט לדיון בו עורך דינו של התובע לא התייצב בשל אי הבנה. הנתבעת, שסברה כי מדובר בזימון כדין, ביקשה פסק דין בהיעדרו של התובע, ובית המשפט נעתר לכך. מהראיות עולה כי הנתבע העביר את המסר של התובע ופעל בהתאם לתקנות. האישום השני, המכונה "חטיפת הסכמה", נסוב סביב מחלוקת האם הייתה הבנה הדדית בין הנתבע לתובע בדבר דחיית מועד השימוע והקפאת הליכי ההוצאה לפועל. הנתבע הגיש לבית המשפט מסמך המעיד על הסכמת התובע לדחיית הדיון, אך לא צוין בו עיכוב הביצוע. הנאשם טען כי הגיש מסמך זה כמות שהוא, ובית המשפט קיבל גרסה זו ובכך זיכה את הנאשם. עם זאת, הנתבע הורשע באישום השלישי, שהיה לשון הרע על התובע. הנתבע הצהיר הצהרות בהליכים משפטיים, מהן השתמע כי התובע היה מעורב בהברחת סחורות שהוחרמו. הנאשם עמד בדבריו, אך מאחר שבית המשפט לא מצא אמת באמירות אלה, הן נחשבו ללשון הרע. בא כוח התובע ביקש להתלות את רישיונו של הנאשם, אך בית המשפט בחר במקום זאת בנזיפה ובקנס של 4,000 שקל, לאור הרשעותיו הקודמות של הנאשם בעבירות דומות. גזר הדין כולל גם שלילת רישיון על תנאי למשך שנה, אשר תופעל אם הנאשם יבצע אחת מהעבירות הנוכחיות בתוך שלוש שנים.