עת"מ 23051-02-13

תקציר

העותרת מבקשת לבטל מכרז לשיווק יחידות דיור בצפת. לטענתם, המכרז סותר הבטחה ממשלתית קודמת שהעניקה להם בלעדיות בשיווק הדירות בשכונה. עוד טוענת העותרת כי יש להקפיא את המכרז עד שיימצא פתרון למחסור החמור במבני ציבור בשכונה בשל הגידול המהיר באוכלוסייה. מנגד, טוענים המשיבים כי העתירה הוגשה בשיהוי בלתי סביר, כי לא ניתנה הבטחה שלטונית כזו, וכי המכרז אינו מנוגד לחוק, ולמעשה נדרש כדי לתת מענה למצוקת הדיור בצפת. השופט פותח בדחיית טענת השיהוי הבלתי סביר של המשיבים ומסביר כי טענות העותר אינן מתיישבות זו עם זו. הטענה הראשונה, כי לעותרת בלעדיות על שיווק הדירות בשכונה, תחריף את בעיית המחסור במבני ציבור ככל שיעברו יותר משפחות חרדיות לגור בה. התביעה השנייה מבקשת לבטל את המכרז עד להקמת תב"ע חדשה לטיפול במחסור בתשתיות ציבוריות. לאחר מכן בוחן השופט האם הייתה הבטחה שלטונית כנטען על ידי העותר. מסקנתם היא כי העותרת לא הוכיחה כי החלקות המדוברות מצויות בתחומי השכונה כפי שהוסכם בהבטחה הנטענת. יתר על כן, רוב מרכיביה של הבטחה שלטונית אינם קיימים במקרה זה. השופט מדגיש כי הבטחה שלטונית צריכה להינתן על ידי גורם מוסמך, להיות מפורשת וברורה, ואין לה הצדקה חוקית לשנותה או לבטלה. מאחר שהעותר לא עמד בדרישות אלה, קובע השופט כי גם אם ניתנה הבטחה, זכותם של המשיבים לחזור בהם. בהמשך מתייחס השופט לסוגיית המחסור במבני ציבור בשכונה ולטענת העותרת כי יש לבטל את המכרז עד לתיקון המצב. השופט מציין כי המצב התכנוני הנוכחי אכן בעייתי ומחייב שינוי. עם זאת, הם מסכימים עם עמדת המשיבים כי ביטול המכרז אינו פתרון סביר, במיוחד בהתחשב במצוקת הדיור בצפת. השופטת מדגישה כי החלטת המשיבים, אף שאינה ההחלטה היחידה האפשרית, נופלת בגדר הסבירות. מאחר שהמכרז אינו סותר את התב"ע הקיימת ועדיין קיימים שטחים משמעותיים פנויים להקמת מבני ציבור, אין הצדקה שבית המשפט יתערב. לסיכום, השופט מצדד במשיבים ודוחה את העתירה, תוך שהוא מדגיש את הצורך של רשויות התכנון לטפל בבעיות התשתית בשכונה בהקדם. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים, ולא ניתן צו להוצאות בהתחשב בנסיבות.